בתי סוקולנטים שהחזירו אותי אחורה בזמן

קריית חיים, שלהי שנות  ה – 80, הנכדה הכי קטנה מבין עשרה, סבתא שנפטרה כשהייתי צעירה מידי וסבא שלא זכיתי בכלל להכיר. 

בסוף השביל, בבית של סבתא צפירה, יש מחסן. הוא היה המחסן של סבא, שם היו אופני ה – BMX הורודים שלי, אבל שם גם הייתה סדנת העבודה של סבא אליעזר – מלחציים, שופינים, מקצוע, מקדחות,מסורים,צבתות, מברגים ופטישים. הכל מסודר על הקירות ומחוץ להישג ידי, רק המלחציים החלודים שאפשר לסובב שוב ושוב.

אלו התחושות והזכרונות אשר ליוו אותי, כשהגעתי לסטודיו ״אדמה״ של רפאל . נכנסתי לסטודיו היפה שלו והזכרונות התחלפו מהר מאוד בתחושה של יצירתיות, רצון ליצור וקדימה ״בואו נפעיל את המסור החשמלי״;). 

ADAMA school – מסע מיוון עד לקיבוץ משמר השרון

לרפאל יש סיפור מרתק, סיפור של חיפוש שהתחיל מימי התיכון, והוא מספר : 

“….הקשבתי למורים שאהבתי, את השאר ביטלתי… אז יש לי חצי בגרות… עשיתי פסיכומטרי, היה כיף…לא השתמשתי בו. מרדתי והלכתי לישיבה, מרדתי שוב והלכתי לישיבה יותר רצינית. התרסקתי והלכתי לישיבה עם ראש פתוח – מרדתי סופית ועזבתי את הדת.

התחלתי לנגן במדרחוב ובשוק בירושלים. נסעתי ליוון, התאהבתי ונשארתי שלוש שנים. הייתי בטוח שאחזור עוד לאתונה כשהייעוד בעט בי בבטן ואמר: “הגיע הזמן לבנות". אז נסעתי לקנדה ללמוד נגרות אומן.

 אני זוכר לילה אחד, אחרי יום ארוך תחת הדרכתו של המאסטר שלי, מבשל משהו, ופתאום דמעות מציפות את עיניי ואני יודע, מצאתי את המלאכה שלי, הגעתי הביתה. לכלים ולעץ יש אמת משלהם, והם מלמדים אותה דרך הגוף וההקשבה.

חשבתי שאשאר בקנדה. אבל חזרתי לארץ, אחרי שנתיים, הבנתי שלא אוכל לחיות בלי פלאפל טוב..:). הבנתי כי למרות כל האהבה שלי לעולם הגדול, האפשרות לחיות, לעבוד וללמד בבית הספר בו אני למדתי, ישראל היא הבית. מצאתי פינה קטנה והתחלתי לבנות.

בסוף הגיעה הבשלות וקיבלתי החלטה ללמד. הקמתי בית ספר בקיבוץ משמר השרון. קוראים לו “אדמה“, כי זה כל הסיפור, למצוא אדמה נכונה בעולם וביטחון בדרך״. 

בוקר של חברות ועבודת עץ

הסדנה הייתה מדהימה, ההסברים והעזרה, האווירה וכמובן החברה, היו נפלאים ובדיוק מה שהנפש הייתה צריכה – עצירה מהיום ליום לתוך סטודיו קסום עם חבורה לא פחות קסומה (גם העוגה והתה בהפסקה היו בול בפוני:)).

רפאל פתח את בית הספר גם לסדנאות יומיות, אז אם חשקה נפשכם בקצת מרווח נשימה ועבודת כפיים יצרנית ויצירתית – זה המקום. אני מתכננת לחזור עם החצי הרציני שלי לסדנה זוגית לכבוד יום הולדתו. 

כל התמונות בפוסט צולמו על ידי מעיין סלע שניגרה וצילמה!