קיים אצלי קושי בסיסי בכל מה שקשור לאסתטיקה. אני מודה שבזמן שקיננתי וארזתי את הדירה הישנה שלנו (כולל את החיים התל אביביים שלנו), הרגשתי צורך שלפחות ההתחלה שלנו (אני ו-23 ק״ג מיותרים לבשנו מצנח שהוסב לאוהל שהוסב לשמלה), ושל הקטנצ׳יק תהיה יפה.

אני אסביר – ידוע לי שלקטנצ׳יק הידוע בשמו חמודו לא אכפת, ידוע לי שגם לכפרה עליו (בעלי שיחיה), ממש אבל ממש לא אכפת. אבל בתפיסה שלי אני זקוקה, כן כן ממש זקוקה שדברים יהיו יפים. אני כותבת את השורות האלה כשמולי אוהל כדורים בצבעי יסוד זועקים… אבל בבחירות שלי (ובמתנות שאפשר להחליף), חשוב לי שיהיה נאה לעין.

עכשיו אחריג את כל הדיבורים על יופי ואסתטיקה שכן אני פסיכית ודברים צריכים להיות בטיחותיים ולא סתם בטיחותיים – כאלה שיש מאמרים מגובי מחקרים שיבטיחו לי שמדובר בדבר הטוב ביותר עבור חמודו שלי ואמא שלו הפסיכית.

טטרות

החיים עצמם. מהרגע הראשון שהילד נולד דחפתי לו טטרה ליד, הגנה מפליטות, כיסוי קל, עיטוף ובעיקר צעיף כשלי היה קר. אין דבר יותר נעים וכיפי מטטרה – מבינה למה זה הפך להיות חפץ המעבר של סרבן המוצצים שלי. אצלנו בבית מככבות הטטרות של נוגילי ושל נודטו. 

קוביות של דרא

למרות שזה מאוד לא נעים וגם פוגש הרבה אנשים באמונות טפלות, אבל אני מודה פה קבל עם ומרשתת שאת הקוביות הזמנתי לפני שחמודו נולד.

נשכן סופי

אין הרבה ג׳ירפות שחביבות עלי, תמיד היה לי אנטי לאנשים וחיות גבוהות. ככה זה שאת 1.58 ומסתכלת על העולם מלמטה. בזמן ההריון חפרתי בהמון קבוצות אמהות והבנתי שיש ג׳ירפה שעתידה להיות החברה הכי טובה שלנו בתקופת בקיעת השיניים (שהיא לא נגמרת, מתי היא נגמרת? מישהו יודע?) את סופי שלנו קנינו בחנות האדירה מריונטה בשוק הפשפשים.

עגלה

לפני שיונתן נולד עשיתי דוקטורט בעגלות, חלמתי עליהן בלילה, כתבתי שאלות בכל קבוצה או פורום אפשרי והייתי בטוחה שבחרתי את הטוב ביותר.

אבל מה שבהורות כמו בהורות, אתה מגלה וחושב על המון דברים רק אחרי שנולד הילד ואתה מתחיל לתפעל אותו והעגלה שקנינו לא היה פונקציונאלית ונוחה לי וההחלטה שלקחתי שטובת הילד היא מעל הנוחות שלי והאסתטיקה הביאה אותי למצב שמכרנו את העגלה וקנינו בוגבו בי 5 . זו אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי מאז שהפכתי להיות אמא, אני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל כולם כ״כ מרוצים ומאז אפילו הספקנו להחליף לגגון בריזי עבור הקיץ הלוהט של אזור חיוג 03.

טרמפולינה

כל הורה טרי יודע שמה שחשוב באמת זה למצוא מקומות להניח בהם את הילד בבטחה, כמו הטרמפולינה של בייבי ביורן. מאז שיונתן נולד קיבלתי והחלפתי הרבה מתנותֿ ביניהן טרמפולינה. זו שקיבלנו לא הייתה נוחה לו וכרעם ביום בהיר (אחרי חפירה בקבוצות של אמהות), הלכתי והחלפתי לחמודו את הטרמפולינה. היא עברה איתנו שנ״צים, טעימות ועד היום שנה ושלושה חודשים בפז״מ היא אחת מהמקומות החביבים של יונתן.

מגדל למידה

כפי שכתבתי קודם לכן, אחד הדברים החשובים זה למצוא מקומות להניח את הילדים שלנו על מנת שנוכל להמשיך ולזוז (בלי ילד על הידיים). מגדל הלמידה של הופ׳עלה מאפשר ליונתן ולי לעשות הכל הכל יחד, היום הוא כבר מספיק גדול לעלות ולרדת ממנו לבד.

בגדול המגדל מאפשר לו עצמאות (בפיקוח חונק), ולנו זוג ידיים פנויות, למגדל יש ערך מוסף שמאפשר לילד לעשות (במסגרת האפשר), מה שאנחנו עושים (בהתאמה – היוש כלי בישול של איקאה).

אחרי שחפרתי לכם על הנושא השטחי אך החשוב בעולם, ספרו לי מה הנושא הבא שבא לכם שאחפור עליו בנושא מוצרים הכרחים אך יפים לילדכם. בגדים? כלי אוכל? צעצועים?