בשנת 2011 , כשהעלתי קטעי שירה של חלפי, וולך, הרכבי ועוד רבים וטובים מספרי השירה שהונחו ליד מיטתי ונקראו על ידי באותן השנים. (כל התמונות לאורכו של פוסט הן תמונות מהפיד שלי באינסטגרם לאורך השנים, ממליצה להסתכל על התאריכים).

אני קוראת להן : השנים ללא פילטר שלי, למרות שכל תמונותיי נערכו בפילטרים מוגזמים עם חשיפות מוגזמות. במקביל הכרתי אנשים וחברויות נוצרו, הזדמנויות שנקרו והגילגולים שעברתי – גם מקצועית וגם גיאוגרפית כולן התרחשו דרך האינסטגרם, היינו יחד אני והרשת שליוותה אותי והייתה החלון שלי, הפורקן היצירתי שלי ואשת הסוד שלי (היוש לחייפוש ששאלה אם אני קוראת לאינסטוש ״הוא״ או ״היא״). 

אהבות אפלטוניות, אהבות רומנטיות, קריירות חדשות ומעברי דירה לערים אחרות – מי היה מאמין כי אפליקציה של צילום (כביכול) תהיה עולם ומלואו עבורי, ואז הגיעו שנות ההייטק, טיפולי הפוריות והאמהות – חשבתי שסיימתי, לא רציתי להיות מאלו שמצלמות כפות רגליים ופליטות כל היום.

אבל בדרך נס, מתוך דיכאון אחרי לידה, בעיר חדשה מנוכרת וזרה – הרשת משכה אותי פנימה וגלגול חדש שחשף תכנים חדשים באופי שלי. ספרי השירה הוחלפו בטיטולים ותמונות של היום יום שלי, באותו זמן. חברויות חדשות נוצרו ושוב מצאתי לי מערכת תמיכה וקהל שידע להכיל את השינוי וגם קהל חדש שהגיע בעקבותיו. 

יותר מכל , המשכתי לבטא את עצמי.  מעולם לא הייתה לי אג׳נדה, לא חיפשתי פרסום, שיתופי פעולה או תהילה, מצאתי קשרים אנושיים, מקום להביע את אשר  על ליבי ושיתוף של עצמי היכן שבחרתי לחשוף ולשתף. 

אינסטגרם, הייתה חבל ההצלה שלי, לעולם שבחוץ – הרבה פעמים, בכל זאת התמונה הראשונה אותה העלתי היתה תמונה שלי, בוכה אחרי פרידה ,שנראתה כמו סוף העולם בשנות העשרים המוקדמות, התמימות והחמודות שלי (ליטל דיד אי נואו). בסוף היום, כשאני פורשת את הדרך מול עיניי אני אומרת תודה על כל הגלגולים והאפשרויות אשר נפתחו בפני בעקבות משהו שלאחדים ייתפס כ”אפליקציה״,. עבורי אינסטגרם  תמיד היתה ותהיה האנשים שמרכיבים אותה ובזכותה גם  כל האנשים אשר  הכרתי דרכה.  למדתי, החכמתי והפכתי את האהבה שלי לעיסוק שלי – ממש לא מובן מאליו ובעיני זאת זכות אדירה.

אז עכשיו , אחרי כעשור של עשייה כאשר הייתי כמעט בכל הצדדים המקצועים של אינסטגרם, בעולם שאנחנו כל הזמן ״צריכים״ להמציא את עצמנו מחדש. אני מזכירה לכם כמו שאני מזכירה לבעלי העסקים שאני עובדת מולם – הדבר הכי חשוב הוא  שתשארו אתם (גם ממילא..כל השאר תפוס…), ברור שתבחרו איך ומה להוציא החוצה, אבל אם תנסו להיות מישהו אחר… בפרופיל אישי או כעסק – זה פשוט לא יעבוד.  אנשים מרגישים ויודעים וגם לכם יהיה הרבה רבה יותר קשה ,זה מתיש לנסות ולהיות מי שאתם לא.

והנה אני ממשיכה להתבגר (יש יגידו מזדקנת) ולהתפתח ועדיין נשארת אני, איילה – שוקעת בחן, אמא של יונתן, עוברת שוב עיר (מי יודע אם הפעם זה לתמיד) כותבת תוכן, מצלמת ומייעצת לאנשים ועסקים למצוא את הקול ואת הדרך לבטא את עצמם באינסטגרם ובמדיה. ממש כמו שכתוב פה בלינק -> .

התמונת הקאבר של הפוסט צולמה על ידי אלה מילת האהובה 3>