אז מה היא עושה כל היום?

אז מה היא עושה כל היום?

זה הפוסט שלקח לי הכי הרבה זמן לכתוב. אפרת, האפרת מ – אז מה את עושה כל היום אמנם הייתה חרוצה ממש, ואת הראיון איתה סיימנו לפני למעלה מחודש, אבל אני התעכבתי והתעכבתי מהסיבה הכי שוליית לכאורה.

החיים בורוד – מייקאובר זוהר בתקציב נמוך

תגידי, בעלך יזרום על קיר ורוד? ככה התחילה אחת מהשיחות הרבות שלי עם שולי, הלוחשת לקירות. איך התחילו השיחות האלה? אם תשאלו אותה היא תספר שהיא עשתה לי סטוקינג לאורך הרבה זמן עד שהסכמתי לפרויקט של שיפוץ חדר השינה שלנו.

עושה פאנלים, חלום שהתגשם

רם הזוגיות עם החצי המאופק שלי (ההוא שמאמין שמילים זה מצרך שמשתמשים בו במשורה), טרם עידן יונתן, הייתה לייזה פאנלים. אני מודה שרק קראתי את המתכונים שלה ולא העליתי על דעתי להכין אותם.

יריד החלומות – בחיי!

הייתם צריכים לחשוב על המקום השמח שלכם, בטח הייתם אומרים דיסנילנד (ואולי זו רק אני). המקום השני השמח שלי הוא הירידים של נתנאלה, אין אושר גדול כמו להגיע ליריד, ואם פגשתם בבריזה אז בכלל הרווחתם.

ואז הפכנו להורים האלה

בתור בני אדם יש לנו את הנטיה לשפוט. אנחנו משתדלים שלא, אנחנו טוענים שאנחנו לא, אבל בפועל הדבר שאנחנו עושים הכי הרבה פעמים ביום (אולי חוץ מלאכול), הוא לשפוט את עצמנו ובעיקר אחרים… לפני ההפיכה להורים אנחנו עסוקים בלשפוט הורים אחרים,

מעברים ומה שבינהם

לפני כמעט שש שנים עזבתי את חיפה ועברתי לתל אביב, כלומר עזבתי את כל מה שהכרתי וידעתי ועברתי לעיר שלא חשבתי שאעבור אליה בחיים. הזהות החיפאית שלי היא מאוד חזקה – עד היום כששואלים אותי מאיפה אני, אני עונה חיפה,

ים ים, המקום המושלם

קודם כל זה שקר. הוא ממש אבל ממש לא מושלם. העולם מתחלק לשני סוגי אנשים: חובבי הים (יופרך בהמשך), שונאי הים (בצדק). ואולי בכלל לשלושה סוגים, כי יש גם את אלה שפשוט אוהבים להסתובב בבגד ים מתי שרק אפשר, אז הים עבורם הוא דיפולט.

״אבל אני תמיד נשאר אני״

כמה פעמים יצא לכם שמישהו קרא לכם בשם שלכם והוסיף את מילת היחסות ״של״? לפני שאני נופלת על ניסוח מסורבל אני אתן דוגמא ומשם נתקדם:) כשאני פותחת את רשימת אנשי הקשר שלי בטלפון יש חלק נכבד של אנשי קשר שמופיעים עם התוספת של ״של״

אסתטיקה כפויה לתינוק בן יומו

קיים אצלי קושי בסיסי בכל מה שקשור לאסתטיקה. אני מודה שבזמן שקיננתי וארזתי את הדירה הישנה שלנו (כולל את החיים התל אביביים שלנו), הרגשתי צורך שלפחות ההתחלה שלנו (אני ו-23 ק״ג מיותרים לבשנו מצנח שהוסב לאוהל שהוסב לשמלה), ושל הקטנצ׳יק תהיה יפה.

אז יש לך בלוג?

שנה שלמה שואלים אותי אם יש לי בלוג, כאילו שזו נקודת המוצא של כל אמא טרייה שתקועה בעיר זרה, מוצפת הורמונים, בודדה, מצלמת להנאתה ומסתדרת בסדר עם מילים.