תמר ואני מכירות מגלגול קודם. נפגשנו בארוע של Rails Girls Tel Aviv. אני לא יודעת אם בכלל עדיין מתקיימים ארועים כאלה, אבל בגדול רובי היא שפת קוד והארוע היה עם המון נשים טכנולוגיות ומוכשרות שיש להן נגיעה לעולם הקוד, במטרה לחשוף אותן לרובי. אני באתי מטעם היותי לומדת נצחית (וכחלק מעבודתי כמאפיינת בסטארטאפ), ותמר הגיעה כדי לשפר את מה שהיה בזמנו אתר הקייטרינג (הסופר טעים) שלה.

לא זוכרת איך ולמה התחברנו אבל התחברנו, למרות שאפילו לא היינו באותה קבוצה. החלפנו פרטי התקשרות דיגיטליים ונשארנו בקשר פייסבוקי הדוק. מאז עברו שנים רבות ומים רבים זרמו בנהר, תמר הספיקה להופיע במשחקי השף, להפוך ליועצת קולינרית של ערוץ Foody, להשתתף בעוד הפקות מזון, וכמובן להקים את הבלוג שלה שנושא מימים ימימה את הלוגו של הקייטרינג שלה. 

כמובן שהיה טבעי עבורי לבקש ממנה שתתראיין לבלוג בפינת בלוגי האוכל שאני אוהבת, ולשמחתי היא הסכימה! 

ההכנה

המתכון שבחרתי לבשל – סלט אטריות שעועית, ירקות ובוטנים ברוטב אסייאתי -התאים לי בול, כי כבר חודש מאז שיונתן נכנס לגן אני אוכלת לבדי. אומנם הוא חוזר בצהריים אבל הוא חוזר אכול ומבסוט, אז לבשל או לחמם ארוחה לאחת זה רעיון שאני עדיין מתרגלת אליו. 

אבל מרפי כמו מרפי, ביום שבו תכננתי להכין לעצמי את הסלט, יונתן לא הרגיש טוב ונשאר בבית, אז הכנתי את הסלט עם שינוים קלים עבור החיך הביקורתי של העולל (והעובדה שהוא לא אוכל שברי בוטנים, אז הוספתי ממרח בוטנים לרוטב עצמו. וגם לא היה לנו בבית רוטב דגים (אמא של יונתן לא אוהבת דגים), אבל הוא נמצא במתכון המקורי ואני בטוחה שהוא מוסיף מאוד!

עכשיו סוף לחפירה שלי, ולחלק הבאמת מעניין של הפוסט, הראיון של תמר. מודה שאני יכולה לדמיין אותה מדברת כשאני קוראת את הדברים (או שיש לי זיכרון ממש מעולה מהפגישה לפני כמה שנים או שפשוט הפרקים של משחקי השף עשו את שלהם).

שאלת המאה, מה המתכון המהיר וסופר קל עליו את ממליצה לאם שוקעת, משהו מהיר וכייפי – לא חובה לכל בני הבית (אפשר גם רק עבורה)

אם עוסקים בגזרת המלוחים, אז סלט אטריות שעועית אסייתי – קל להכנה, מהיר, בריא, משביע וסופר טעים. אם לשקוע, לפחות שתהיי רזה,  אם בגזרת המתוקים – פרלינים של שוקולד מריר ונוגט. הם נראים כאילו קנית אותם אצל השוקולטייר הכי שווה, טעימים כמו גן עדן ומכינים אותם בקלות ובמהירות בבית. מנת רושם.

מה הקומפורט פוד שלך, זה שגורם להכל להראות כאילו יהיה בסדר

ללא ספק חמין של אימא שלי. יש משהו בפלא הזה שקורה בתנור במהלך הלילה, בציפייה, בריח המטורף בבית שמעניק לי המון נחמה. ובגדול – כל מתכון של אימא שלי, בעיקר מהמטבח ההונגרי (כמו גולש בשר למשל). ואם אפשר להוסיף – גם המוסקה שלי היא אחת התבניות המנחמות שידעה האנושות (צניעות ממני והלאה).

את עברת המון גלגולי אוכל – קייטרינג, עריכת תוכניות אוכל, גורו אירוח וכמובן ההופעה במשחקי השף (שאליה עוד נשוב) איך היית מגדירה את התמהיל של העשייה שלך וממה את הכי נהנית? 

אני מרגישה שרק בשנה האחרונה הגעתי לסוג של נחלה. כל החיים שלי חשבתי שאהיה מו"לית כי ספרים היו האהבה הכי גדולה שלי, ולכן למדתי באוניברסיטה 7 שנים ויש לי שני תארים בספרות. אבל אחרי התואר השני משהו השתנה, ופתאום היה לי דחף עז לממש את האהבה שלי לאוכל, שעד אותו יום הייתה רק תחביב.

בתמיכה חזקה מהמשפחה פתחתי את “עיניים גדולות", שהתחיל מבישול ביתי בהזמנה עד הבית (פשוט מילאתי לאנשים את המקרר) והמשיך לקייטרינג לאירועים עד 100 איש שהתבססו על מטבח עונתי. נהניתי בטירוף מהעשייה וזה לימד אותי כמה שיעורים טובים על עצמאות, אחריות, מקצועיות, אוכל, אנשים ואמונה בעצמי.

בדרך הגיעה ההשתתפות במשחקי השף, שהייתה עוצמתית ומהנה, חוויה שבוודאות אזכור כל החיים והזדמנות להכיר אנשים מדהימים שנשארו חברים עד היום (עוד על זה בשאלה הבאה).

ואז הגיעה הצעת עבודה מרחלי קרוט, שסיפרה לי על ערוץ אוכל חדש בשם Foody שמחפש עורכת משנה, פתאום כל החלקים בפאזל נפלו למקום שלהם – עורכת תוכן באתר וערוץ שמדברים קולינריה, עם יכולת לערוך, לכתוב וליצור תוכן איכותי שנוגע בכל הנושאים שאני הכי אוהבת בעולם. אני מאוד אוהבת את העשייה היומיומית שלי ובעיקר את המדורים ייחודיים לי – סיקור ספרי בישול ואפייה ומדור שנקרא “אנשי האוכל של ישראל", שבו אני מטיילת ברחבי ישראל ומצלמת אנשי אוכל מדהימים שעושים קולינריה מעניינת, בדרך כלל מתחת לרדאר.

תוך כדי העבודה ב-Foody, הבנתי שאני חייבת גם מקום משלי, ולכן פתחתי את הבלוג עיניים גדולות, בלוג אוכל שמלמד איך לארח בסטייל, ובו אני מפרסמת מתכונים, הצעות לארוחות, עריכות שולחן, מוזיקה שמתאימה לארוחה, מתנות לאורחים; וגם מספרת על החיים שלי – נסיעות לחו"ל, ספרים שקראתי, מסעדות שאכלתי בהן וכן הלאה.

משחקי השף! איך החוויה שינתה את ההתייחסות שלך לאוכל ולעולם הבישול, (וחוץ מזה איך היה שם?) 

למשחקי השף הלכתי בדרך אגב כזו… התקשרה אליי המלהקת ושאלה אם ארצה לבוא לאודישן, ואני הייתי בזמנו בתקופה מאוד לחוצה בקייטרינג. אמרתי לה שאני אבוא בתנאי שהאודישנים קצרים ולא גוזלים הרבה זמן, כבר אז הייתי דיווה. ובאתי, ועברתי, איכשהו התגלגלתי ונכנסתי לתוכנית ואפילו לנבחרת של אסף גרניט.

לאורך כל הדרך משחקי השף הייתה עבורי בעיקר חוויה – בשום שלב לא התייחסתי אליה כאל מקפצה מקצועית, בעיקר משום שאני יודעת מה תוחלת החיים של כוכבי ריאליטי, וגם עמוק בפנים אני חושבת שכבר ידעתי שאני רוצה משהו קצת אחר עבורי, לא רק לעמוד בין הסירים כל היום.

ההתייחסות המפוכחת הזו אפשרה לי פשוט ליהנות מאוד מהדרך ובעיקר מהאנשים המדהימים שהכרתי שם – הנבחרת שלי במיוחד (אנחנו חברים עד היום ומתראים על בסיס קבוע), אבל גם החברים מהנבחרות האחרות.

ובכל זאת, עברתי שם תהליך – בהתחלה חששתי ובישלתי בעיקר מנות שכבר הכנתי בעבר, מהבית שלי. אני חושבת שהלכתי למקומות האלה כי בדקות של לחץ היסטרי למצוא מנה למשימה, אני מצאתי נחמה בללכת למקומות המוכרים לי.

אחרי כמה תוכניות החלטתי להפסיק ללכת על בטוח. אם לעוף, אז לפחות לעוף במלא סטייל. ואז הכנתי מנות יצירתיות יותר, עם מעוף, ואפילו כאלה שכמעט הביאו אותי לגמר (מילפיי חצילים).

אז החוויה הייתה מופלאה, בעיקר כי לא באתי עם הרבה ציפיות, ונהניתי ממש לראות את התוכניות אחר כך עם המשפחה והחברים. הרגשתי שאני על המסך זה בדיוק מה שאני בחיים האמיתיים, וזה גרם לי אושר רב ותחושת “אני" חזקה שגורמת לי להתהלך בעולם בתחושת ביטחון.

מה הדבר שאת פשוט לא יכולה בלעדיו במטבח ותמיד יש לך בבית (מוצר גלם  או kitchen appliance)

הדבר הכי הכי חשוב במטבח לטעמי זה מיקרופליין (מגרדת). למה? כי אפשר לגרר עליה שום (בחיי לא השתמשתי בכותש שום), ג’ינג’ר וכמובן גרידת לימון – אותה אני מוסיפה כמעט לכל דבר בחיים האלה כי היא נותנת ארומה משגעת. אפשר לגרר עליה גבינת פרמז’ן, אגוז מוסקט ושורש וואסבי. היא קטנה ונכנסת במגירה, נשטפת בקלות ופשוט מצילת חיים.

אופציה למתכון חדש קליל כזה של חמש דקות הכנה לאם שחזרה מהגן משחקים/ חוג ואין אוכל לילד  (כי בכל זאת קהל הקוראות שלי משתוקקות לטיפים של ״שוקעות בחן״)

כשהיינו קטנות, ביום של העוזרת אימא שלי הייתה מכינה לנו אוכל זריז ומהיר שלא מלכלך יותר מדי. היא הייתה מעמידה צ’יפסר במרפסת ומטגנת לנו ניוקי בשמן עמוק. קונים ניוקי מוכן בסופר, מחממים שמן לטיגון עמוק וכשהוא חם מאוד מטגנים בו את הניוקי (לא צריך לבשל לפני) עד שהוא זהוב ומוכן. מגררים מעל איזו גבינה שאוהבים (עדיף פרמזן) ואוכלים כמו חטיף. זהירות, זה ממכר!

עוקבים אחרי העיניים של המדינה? 🙂 איך לא

אינסטוש

בלוג

פייסוש