כולנו רקמה אנושית אחת

אנחנו כאנשים תמיד רוצים להצטרף לקבוצות, להיות חלק מ… להיות בסוד העניינים. בחיי קיימים כמה מועדונים, אליהם נאלצתי להצטרף באל כורחי וממש לא שמחתי להצטרף אליהם – יתמות, פיברומיאלגיה וטיפולי פוריות. 

בתור קליקה, לכל אחת מהן, יש את הכללים שלה. הפוסט הפעם עוסק בטיפולי פוריות, החלוקה הפנימית של הקבוצה, המסע שלי ושלנו כמשפחה. בתקווה גם, לתחילתה של דרך חדשה. בסוף היום, הכתיבה שלי (הבלוג) – מטרתו הדדית, לתת לי להוציא החוצה מה שמעניין ומעסיק אותי ובתקווה – דרכו לפנות ולגעת בעוד נשים שעוברות את אותו תהליך וידעו שהן לא לבד. 

חלומות מול מציאות

אחרי שלושה שבועות בהם ״יצאנו״ ליאב בישר לי שיש לו בעיה כלשהי ומי שתחליט לקשור את גורלה בגורלו תצטרך לעבור טיפולי פוריות. הסתכלתי עליו, אמרתי לו שלכל בעיה יש פתרון, חזון למועד ואני בטוחה שיהיה בסדר. שלוש שנים אחר כך, חבקנו בן בכור.

לפני שמתחילים סבב טיפולים, כל מטופלת מגיעה, בזמנים שהרופא שלה קובע, לבדיקת זקיקים ודם – עשרות נשים מתייצבות כל בוקר טרוטות עיניים שיקחו את דמן ויציצו להן בתוך הרחם. בחדר ההמתנה דממה (חוץ מאלה שמגיעים לבדיקה יחד) לא מקובל להביא ילדים איתך, אני זוכרת את המבטים,  שזכו להן, אלו שבאות עם ילד. הם נעים בין קנאה לאכזבה וכמיהה. דווקא מהמקום שבו צריכים להיות מאוחדות ולהוות משענת, החלוקה כל כך קרה וכואבת, אין שיח, אין הכלה, יש מדידות ו״בטן״ מלאה בתחושות שנעות בין תקווה לייאוש עייפות הנפש. 

הרבה פעמים, תוך כדי  שיחה אגבית, כשאני מציינת שיונתן הוא “תוצאה" של טיפולי פוריות אני נענית בתגובות של  – ״וואו״, כל מי שאני מכירה, עוברת טיפולי פוריות״ ועדיין זה הנושא הכי מדובר שלא מדובר. כל מטופלת היא שונה והסיפור שלה שונה ועדיין לתחושתי אני עדיין לא מצאתי ״בית״ וירטואלי או אמיתי לשתף את הכאב, הצפייה והקשיים (מכירה עוד כמה שלא מצאו). 

מאז שיונתן נולד ניסינו, ניסינו ולא הצלחנו. אני אמורה לחזור בקרוב לנסות, הפעם הפחד משתק אותי – אני בדרך כלל הרבה יותר משימתית והפעם מתקשה להתמודד עם הרגשות האלה, הייתי שמחה למצוא קבוצה או תמיכה של נשים שמדברות את השפה שלי ועוברות את אותן דברים, אבל טרם מצאתי מקום שהרגיש לי נוח לשתף בו.

לכן החלטתי להשתמש במערכת התמיכה הזו, המילים שלי ואתם שקוראים אותי, שתדעו שלא הכל מושלם בעולם המדיה הדיגיטלית לא מחייכים בכל התמונות, ובין טנטרום לטנטרום של כל בני הבית יש אכזבות ובלאגן וגם קצת בכי. 

שמחה לצאת למסע הפוריות המחודש שלי עם הבלוג ואיתכם, שתפו, תגיבו ואפילו רק תקראו. האנרגיות הטובות והרוח הגבית כבר בדרך.