החלטות ואיחולים לשנה החדשה, בחלק מהקבוצות שאני חברה בהן בפייסבוק הציעו לעשות רשימה אישית של איחולים. חלק מהקבוצות הלכו לכיוון המקצועי, חלקן לאישי ובכולן הגבתי חלקית מינוס או לא הגבתי בכלל. פתאום, אני מלכת הרשימות, דוכסית תת הרשימות, לא מסוגלת לכתוב רשימת איחולים אישיים או החלטות מקצועיות באותה קלות כאילו היו רשימת משימות שבועית.

החודש הייתי אמורה לחזור לסבב טיפולי פוריות, אחרי שהגוף שלי הגיב לא טוב במשך חצי שנה ועברתי גיהנום עם החזרות שלא הצליחו. כלומר כבר באוגוסט יכולתי אבל החלטתי שאוגוסט קשוח מידי בשביל לקבל בוסט הורמונים ודחיתי את מחזור הטיפולים הקרב לספטמבר. הנה חלף לו ספטמבר ולא הייתי אפילו בפגישה אצל הרופא. 
משהו בי חושש, חושש מאכזבות, החלק שממאן לשבת ולכתוב רשימת החלטות לשנה החדשה, לכל המישורים בחייו, מפחד להתחייב, מפחד לאכזב ומפחד לצאת לדרך.

באחת מקבוצות הפייסבוק איחלתי לעצמי ״אומץ״. כשנשאלתי מה ההגדרה לאומץ, לא הייתה לי תשובה. אולי האומץ להגיד שאין לי את כל התשובות, שעד היום במשך שנתיים כששואלים אותי מה אני עושה אני עדיין מסמיקה ולא יודעת מה לענות, שאני במסע למצוא את האומץ לחזור לטיפולי פוריות, את האומץ לעמוד מאחורי ההצלחות המקצועית והאישיות שלי (עם כשלונות אני בסטי) והאומץ לקבל מחמאה או מילה טובה.

אני מאחלת לעצמי להתקשר ולקבוע תור לרופא, וגם לקנות לי מחברת יפה וחדשה (שתצטרף למיליון אחרות) להושיב את עצמי (נפשית בעיקר) ולעשות רשימות מפורטת של תוכנית עסקית ומחברת מהממת לא פחות נוספת של כל משאלות הלב, למרות הפחד לעלות אותן על הכתב. 

מאחלת לכולנו שנה שנוכל לראות את הטוב למרות הקושי, שנה של כתיבת חלומות והגשמתם, שנהיה רכים יותר ומכילים יותר לסביבה ולעצמנו. שנת הגשמה. 

כדי לקרוא את החלק הראשון – טיפולי פוריות – המשכו של המסע – חלק א׳  .