ניחוח הדס
את הדס קולודני אני מכירה למעלה משבע שנים. הבגדים שלה מלווים אותי לאורך התקופות השונות בחיי – מחיפאית רווקה הוללת (מצחיק), לתל אביבית רווקה הוללת (חצי נכון), אחר כך לתל אביבית הריונית שמנמנה. ובהמשך לאמא טרייה ראשלצית וכיום – לאמא פחות טרייה, עדיין ראשלצית, עם עיניים נשואות לגבעתיים (אולי מי יודע). עם השנים, הסגנון של הדס עבר גם הוא, את השינוי שהיא עברה, התפתח וצמח בדיוק כמוה בהתאמה לשלבים השונים בחייה. החוט המקשר, מעבר לשנים והסגנונות, אצל הדס הוא, טביעת האצבע הייחודית שלה בעיצוב – מהפרט הגדול ביותר (החלל של החנות) עד לפרט הקטן ביותר (ברמת הכפתור ובחירת החוטים). נקודה נוספת חשובה, שהדס בחרה לייצר בארץ ולכן כל העוסקים במלאכת ייצור הבגדים, הם מ"תוצרת הארץ" בכל השלבים השונים. הדס בעברה, כשהייתה באמצע לימודי התואר השני במגמת בימויי – בסמינר הקיבוצים, החלה לייצר חגורות ולמכור אותן (בזמן כתיבת שורות אלה אני מנסה להיזכר היכן בכלל החגורה שלי, שנקנתה עם שמלת ג׳וליה אותן קניתי לפני שבע שנים, באחת מהמכירות החיפאיות, שהדס נהגה לעשות). בזמן כל ה״שיגועים״ הדס הייתה חמודה (היא תמיד חמודה) וענתה לי על כמה שאלות ״נורא חיפשתי חגורת מותן לכל מיני שמלות שהיו לי. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי אז החלטתי לנסות להכין כזו בעצמי. הלכתי לנחלת בנימין ומצאתי סרטי גומי יפים וכמה אבזמי וינטג׳ מיוחדים ותפרתי ביד כמה חגורות. חברות ללימודים התלהבו והתחילו הזמנות. מפה לשם, פתחתי בזמן הפסקות הלימודים דוכן קטן עם החגורות שלי. ואז בנות פנו אליי ולא ידעו עם מה לשלב את החגורות אז החלטתי שאני צריכה שמלה בייסיק כזו ש״דורשת חגורה״ כדי להקפיץ את ההופעה. הלכתי באותה שבת לחברה של אמא שלי שם הוצאנו יחד את הגזרה שדמיינתי ויצאתי ממנה עם שתי שמלות – שחורה, פסים (אלה הן שמלות סופי שמככבות אצל לא מעט נשים בארון). באותו זמן היה לי כבר דוכן בדיזינגוף סנטר ואליו הבאתי את שתי השמלות האלו. בחורה מקסימה בשם הילה מדדה את השמלה ומיד הצמדתי לה חגורה, והראיתי לה אופציות שונות כיצד ללבוש את השמלה כך שתיראה גם יומיומית וגם ערב, ולמחרת קיבלתי טלפון מתכנית בוקר (מסתבר שהיא הייתה תחקירנית של אותה התכנית) והזמינו אותי לפינת האופנה שם. מפה לשם, נהייתה לי פינה קבועה בתכנית, ושמלות סופי כבר נכנסו לפס ייצור, ונוספו להן גם ורסיות של חורף, חצאיות וגם חולצות. התחלתי למכור לחנויות ולערוך מכירות ביתיות בדירה היפהפיה של ההורים שלי בחיפה. שם התחיל העסק, משם התחילה להתגבש קהילה של לקוחות קבועות שהיו פוקדות כל מכירה. ״וואו זאת שאלה מצוינת, לא חשבתי עליה עד עכשיו כי הכל כל כך אינטנסיבי שקשה להסתכל קדימה. אבל אני אזרום ונראה מה יצא. ״איילה זו שאלה מעולה! ״הממממ שאלה שאני מתלבטת איך לענות עליה…. אם אני חושבת על פרופיל מסויים של הלקוחה הממוצעת שלי היא אישה עם עולם תוכן מלא ומגוון, אישה אינטליגנטית, קרייריסטית, משלבת חיי משפחה עם קריירה, אישה בטוחה בעצמה, בנשיות שלה, שרוצה להרגיש ולהראות במיטבה גם ביום יום וגם בערב. אשה שהיא מולטיטסקינג, אני מלאת הערצה ללא מעט מהלקוחות שלי. הן המניע שלי ואותן אני רואה מול עיני לפני כל קולקציה חדשה שאני יוצרת״. הביקור שלי בחנות יצא ממש סמוך ליום ההולדת שביעי לחנות! (הקולקציה החדשה תהיה ב15% הנחה!) הוא יחגג בימי חמישי – שישי הקרובים 4-5/7/19 בין השעות 10:00-19:00. מלווה בקפה קר, עוגיות, חברה משובחת וכמובן בגדים יפים ומדויקים. מזל טוב הדסי! לעוד המון שנים של יצירה. כתובת החנות – רבי פנחס 9, יפו – תל אביב + לחנות יש אתר אינטרנט חדש ומהמם! מכנסי קצר ALMA בצבע לבן + חולצת PALOMA שמלת PALOMA עם בלי BASIC T מתחתיה אוברול ZOE שחור. ואחרונה חביבה שמלת ELLIE בצבע ג’ינס בהיר.
לבגדים שלה יש קסם מיוחד שאיפשר לי לעבור יחד איתם את שלבי חיי השונים. הגזרות המדויקות והשילובים הרבים שניתן לעשות, מכמעט כל פריט שהדס מעצבת. הבגדים של הדס מייצגים עבורי את האישה שהייתי רוצה להיות. האמא שלוקחת לגן את הילד ופונה לעיסוקיה, ממשיכה לפגישת עבודה ואחה"צ שותה קפה/משחקת עם הילד בגינה. בערב אם תחפוץ (אם לא תירדם בזמן ההרדמות) תהיה לבושה לערב קליל וכל זאת בשינוי קל באחד מהפריטים.
אני מבקרת את הדס בכל פעם כשאני בשוק הפשפשים.הפעם התלוותה אלי טלי משורט אנד סימפל והמצלמה, כך עשינו לנו בוקר כיף של מדידות ושיגועים (כמו שהצעירים אומרים).
1. אז איך ממכירת חגורות ולימודי תאטרון הופכים למעצבת בגדים?
המשכתי למסלול תואר שני בפסיכודרמה אבל אחרי סמסטר אחד הרגשתי שאני חייבת ללכת אחרי מה שעשה לי הכי טוב, וזה היה האופנה. חודש אחרי שעזבתי את הלימודים בשוטטות של שבת ראיתי שלט להשכרה בשוק הפשפשים והלב שלי ידע שזה זה״.
2. איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים.
אז ככה – ברמה המשפחתית אני רואה את המשפחה מתרחבת, אולי בית במושב או אולי דירת גג ביפו.
אני רואה את החנות ממשיכה להתקיים ביפו, כמו שהיא רק משודרגת, אולי להגדיל אותה שתהיה חלל גדול עם בית קפה קטן שיהיה עוד יותר בית ללקוחות שלי. משרד גדול עם שואו רום שכולו מכוון און ליין עם נתח שוק גדול באירופה ושיתופי פעולה מעניינים.
הייתי רוצה להאמין שאתחיל כל יום בהליכה לים וטבילה, לאחריו קפה ומקלחת (אולי במשרד) ומשם להתחיל את יום העבודה שלי, ממנו אני ממשיכה לאסוף את החבורה (זה כבר יהיה חטיבת ביניים עד אז). בגדול העבודה שלי כל כך דינמית ותמיד יש מה לחדש וממה להתלהב כך שממש טוב לי במקום שבו אני נמצאת היום ומאוד מתרגשת ממה שעתיד להיות״.
3. איך עיצוב הבגדים השתנה בעקבות ההורות (מהפן העיצובי)/ איך השפיעה ההורות על הקו העיצובי של הבגדים.
כשאני חושבת על זה ההורות ברמת העסק נענעה לגמרי את הספינה, ניערה, טלטלה ולעתים כמעט הטביעה אבל היום אני רואה כמה היא רק הגדילה והצמיחה אותי למקום הרבה הרבה הרבה יותר בשל ובוגר ומדוייק. אחרי הלידה של רוני רציתי לעצב בגדים שיתאימו לי, שיתאימו להנקה, שיהיו רחבים מספיק להסתיר את הבטן הגדולה (לקח ועדיין לוקח לה זמן לחזור לעצמה) וגם בגדים יותר קז’ואלים שיתאימו לאורח החיים שלי. אבל עם הזמן כשאני חושבת על הלידה של גילי אני מבחינה בזה שאני מעצבת היום בגדים יותר נשיים, יותר מחשופים, יותר סקסיים משעיצבתי בעבר. כנראה שהאמהות העצימה אצלי את החיבור לנשיות והביטחון בנשיות שלי וזה משהו שאני הוצאתי החוצה גם בבגדים. בעיני אישה חזקה היא גם אישה שבטוחה בנשיות שלה, מחוברת לעצמה ולא צריכה להסתיר את זה מאף אחד. בנוסף, משהו בחוסר הזמן שנוצר עם ההורות דחק אותי להיות עוד יותר מדוייקת בגזרות, בבדים, ובפריטים כך שאין לי היום כמעט מקום לטעויות, אני הרבה יותר מפוקסת ויעילה עם הזמן שלי״.
4. מי הלקוחה האידיאלית בעינייך?
פינת בונוס – מה אני לובשת 🙂
כתוב בעור04/07/2019
״אז מה נעשה היום״? חלק ג׳ 04/07/2019
