סיפורה של אם צעירה שהצליחה לצאת ערב אחד מהבית

ערב חורפי אחד, מצאתי את עצמי יוצאת בחופזה מהבית, נכנסת לאוטו ונוסעת לתל אביב. לאן נסעתי? לסדנת ״הוגה״** של רותם ודנה. הגעתי לסדנה הזו, נדחתה כל כך הרבה פעמים, אבל הפעם ידעתי, שזו הפעם! אני מגיעה  ויהי מה. מצאתי חניה (נס גלוי!) ובעודי צועדת ברחבי תל אביב בדרכי (עפה על עצמי שיצאתי מהבית בערב) מצאתי זוג גרביים של ילד בכיס הז’קט ופתי בר אכול בכיס השני. 

תודו שזו התחלה של ערב מהאגדות. הגעתי לדירה תל אביבית מתוקה, מעוצבת הכי ״הוגה״ שאפשר. תה, עוגיות וכמובן הנמסיס שלי תפוצ’יפס. הגעתי לסדנת צמר בענן.

עבודות יצירה ואני – זו אניגמה יעידו על כך חצאי אלבומים שהכנתי, ציורים חצי מצוירים, פרויקטים של סקראפ אחרים ושלל רעיונות שלא הגיעו לכלל סיום ומימוש. מכאן, ערב אשר מתחילתו עד סופו יש בידי יצירה מוגמרת ושלמה – הוא מושלם ליכולת הקשב שלי ובמיוחד עם חברה משובחת ותפוצ׳יפס. 

באותו ערב, הצטרפתי לקבוצה גדולה שחגגה יחד,יום הולדת.אני אוהבת ערבים כאלה, שבאים אליהם הכל מהכל. אפשר לבוא לבד, עם חברה, עם קבוצת חברות, הכל הולך, רותם ודנה מסבירות למה ״הוגה״ בעצם ומה אנחנו הולכות להכין הערב. הן  מסייעות לאורך כל הדרך (גם לעצלניות שיגידו ״דנה יש מצב שאת מלפפת לי את החוט״) אחד הערבים הרגועים ומהנים שהיו לי – בדיוק מה שהמערכת שלי הייתה צריכה. 

לכבוד השנה החדשה בין שלל האיחולים שלי לעצמי ולעולם – גם שנהייה קצת יותר בסטייט ״הוגה״  תמידי. ביקשתי מדנה ורותם לענות על כמה שאלות ולהכין סרטון הסברה איך להכין כרטיסי ברכה בעצמנו, כי מה יותר נעים מלדעת שהכנו בעצמנו או קיבלנו כרטיס ברכה, בהכנה עצמית. 

** הוּגָה – המונח הדני (Hygge) מתייחס לרגעים של חמימות, נינוחות וחברותיות אשר משרים תחושה טובה של שביעות רצון ורווחה נפשית. 

שאלה הכי חרושה, אבל מי אתן?

אנחנו הוגה תל אביב. זו קצת תשובה חרושה אבל זה תמיד מה שהמקלדת שלנו משלימה לנו בוואטסאפ.

אז אנחנו דנה גלרטר ורותם שלזינגר צדוק, חברות מימי הצופים, מכורות פינטרסט וקובעות הפתגם  “זה כמו באורבן רק הום מייד ואנחנו עושות את הוגה תל אביב כבר שנתיים. עסק של סדנאות יצירה ביתיות שמתקיימות בסלון התל אביבי של דנה. כל התוצרים קלים לביצוע ונראים סופר מהוקצעים לשתינו בנוסף,  יש עבודה רגילה.

דנה עצמאית, העוסקת בשיווק דיגיטלי בעולם הקיימות ובחיבור ביניהם לבין מיזמים שעושים טוב . רותם עובדת ב Dell בתפקיד של ניהול הדרכה. 

" אנחנו אוהבות את מה שאנחנו עושות ביום וגם את מה שאנחנו עושות בלילה – שאלה דברים שכוללים בדרך כלל חוטים."

מה גרם לכן,  יום בהיר אחד, להתחיל עם הסדנאות ?

אנחנו אוהבות לעשות דברים כיפים והרעיון של להקדיש שלוש שעות בשבוע לדברים כייפים כבש אותנו. הסיפור המיתולגי של ההתחלה של הוגה מתחיל בלוכד חלומות שרצינו לקנות באורבן אווטיפטרס בימים שמישלוח עוד עלה 20 דולר. הבנו שאנחנו לא משלמות את המחיר הזה והכנו לוכד חלומות משלנו עשוי מאוסף מפות קרושה שרותם קנתה בטיול לאמסטרדם בלי סיבה מוצדקת.

חברה שלנו ראתה אותו וביקשה אחד כזה ,גם בשביל עצמה, אז הכנו עוד 2 ואז 2 חברות שלנו עברו דירה אז נתנו להן אותו במתנה. כך מצאנו את עצמנו, עושות  עוד ועוד לוכדי חלומות. אמרנו לחברות שלנו שאנחנו מוכנות ללמד אותן (או חייבות ללמד אותנו? כדי שיפסיקו לאכול לנו את הראש) ומשם נסללה הדרך לסדנא הראשונה.

איך זה משפיע על החברות

אנחנו חלק מחבורה גדולה של 8 חברות שהן החיים שלנו והאובססיה שלנו. אין יום בלי מיליון הודעות בוואטסאפ ואין משהו שאחת החברות תגיד והשאר לא ידעו לסיים לה את המשפט. פאן לנו במקסימום והמקום של הוגה פתח והגביר את זה.

אין יום שאנחנו לא מדברות על העסק ועל החברים ועל החיים. בדר"כ בבוקר בדרך למשרד רותם נזכרת להגיד לדנה משהו ולקראת אחר הצהרים  דנה חושבת על רעיון חדש.

אנחנו עושות את הכל בהוגה (הבלוג, הניוזלטר, הפייסבוק, האינסטגרם, בניית האתר, קניית חומרים, אפיית עוגיות והחפירה האין סופית) אז תמיד יש כל מיני עניינים להתעסק בהם.

בשנתיים האחרונות החברות שלנו לגמרי התעצמה. אין דבר יותר כיפי מלעבוד עם החברה הכי טובה שלך ואנחנו מרגישות ברות מזל ומודות על כך.- פאן לנו.

מה אתן מאחלות לעצמכן ברמת העסק וברמה האישית, לשנה החדשה?

השנה אנחנו בנות שלושים, סגירת עשור אשר מביאה מלא “שינוים של גדולות". אנחנו מאחלות לעצמו לעוף ולהגשים גם ברמה של העסק וגם ברמה האישית.הלוואי שכל השינויים שבאים יהיו מהממים ומרגשים ושנזכה לחוות הגשמה עצמית מלאה.

אז מה בעצם רואים בסרטון:) 

אנחנו מתות על כרטיסי ברכה יפים הום מייד, אבל אנחנו לא יודעות לצייר בכלל. בסרטון אנחנו מכינות כרטיסי ברכה פשוטים, כאלה שלא צריך שום כישרון ציור כדי להצליח להכין.

חומרים לכרטיס ברכה :  וואשי טייפ, טוש שחור, עט שחור ובריסטול לבן. הוואשי טייפ הוא החלק המרכזי, עליו אנחנו מוסיפות קווים והופכות אותו לחלק מהציור.