הפוסט של רחלי התעכב המון זמן, למען האמת בגללי. פשוט לא ידעתי איזה מתכון להכין ולפרסם, כי גם ככה המתכונים שלה בשימוש קבוע אצלנו במטבח. אחרי ששברתי את הראש, כמו בכל פוסט אחר בו התארחה בלוגרית אוכל שאני אוהבת (כל הפוסטים מרוכזים ממש פה), החלטתי לעשות עם עצמי חסד ולא לנסות להכין משהו שעוד לא הכנתי, אלא פשוט תיעדתי שניים מהמתכונים הקבועים אצלנו בבית. 

ברחלי נתקלתי באינסטוש, וכמו דברים טובים ואנשים נפלאים אחרים שהכרתי משם, ככה גם המתכונים שלה הגיעו לחיי. רחלי עושה הכל, אני עדיין מנסה להבין מתי היא ישנה. היא בעלת הבלוג קרוטית (אחרי שמכרה בלוג אחר שניהלה), בעלת הבלוג צוציקים (בלוג מתכונים המיועד לילדים) ,עורכת תוכן, מתכונאית, מגישה ועורכת בערוץ foody, ובגדול סוג של חד קרן; האופטימיות שהיא מקרינה החוצה מהסטוריז שלה גורמים לי לחייך. 

ההכנה

ארוחת ערב שגרתית… מה נכין, מה נעשה, מה מזמן לא עשינו… מבט מהיר על המצרכים, והוחלט על לביבות כרובית עם תפוחי אדמה! להיט עם קצת ירקות או מטבל, מטוגנות או אפויות, ולרוב אהובות על יונתן, למרות שבגיל שנתיים להיות לא צפוי זה אחד מהמאפיינים שלו. כמה פשוט, ככה טעים, ובתור בונוס, יונתן מכין אותן יחד איתי. 

ארוחת בוקר מפנקת של שבת בבוקר. הבורקסים של אמא של רחלי הפכו לבני בית אצלנו בשבתות, כשמתחשק להתפנק בפחמימות כיפיות שמצטרפות אלינו לטיול, או נאכלות בשניה בה הן יוצאות מהתנור (לא נסגיר מי חסר הסבלנות בינינו). באמת שזה אחד המתכונים הכי גמישים ומהירים ביקום כולו.

ועכשיו למה שמעניין באמת, הראיון עם רחלי. אני מרגישה כל כך ברת מזל בגלל כל מי שמוכנה לקחת את הזמן ולענות על השאלון, אז זו הזדמנות להגיד תודה לרחלי ולכל קודמותיה שהסכימו להתארח, ומתרגשת מזה כל פעם מחדש כאחרונת המעריצות.

מתכון מהיר וסופר קל להורים שאין להם זמן

המתכון הכי מהיר, ומצד שני מאוד מספק וטעים, שאני מכינה כשאין לי זמן זה המתכון לבולונז פתיתים. מעבר לעובדה שמדובר באחת המנות הכי מפנקות, מחבקות ונוסטלגיות בגלל הפתיתים כמובן, זאת ארוחה שלמה שבאמת מכינים בסיר אחד ומ-5 מצרכים בלבד. כולל המים.מאז שפרסמתי את המתכון הזה, לפני חצי שנה, קיבלתי מאות תמונות של הורים שהכינו את זה למשפחה ונדהמו מהקלות והמהירות שזה מוכן. והכי משמח? לראות תמונות של ילדים לצד צלחת מלאה בבולונז הזה.אגב, אפשר להכין את המתכון הזה גם מטחון מן הטבע וגם מפתיתי סויה, כדי שהמנה תצא צמחונית/טבעונית.

עוד מתכון מהיר, שהופך לארוחת בוקר כיפית במיוחד בשישי או שבת, זה המתכון לפנקייקים. רק מערבבים את המצרכים בקערה וקדימה למחבת. 10 דקות ויש פנקייקים שמנמנים ותפוחים ממש כמו בבית

קומפורט פוד

אין לי מנה אחת שמנחמת אותי במיוחד. יש חומרי גלם שעושים לי שמח בבטן. תפוחי אדמה למשל, על שלל צורות ההכנה שלכם – מפירה וצ’יפס ועד תפוחי אדמה בתנור. שוקולד מריר וחלב (אני ולבן פחות חברים), שאני יכולה לזלול בכל רגע נתון וכמובן לחם. חם חם. עם קצת חמאה מלוחה.אה, בעצם יש אחד אולטימטיבי. מרק עוף של סבתא שלי (ז"ל) שהיום אמא שלי מכינה אותו. לא משנה כמה פעמים ניסיתי להכין אותו זה לא יצא כמו שלהן.

איך את ממציאה מתכונים חדשים 

שאלה מעולה. רוב המתכונים אצלי נשענים על שני פרמטרים. זכרונות ושמחה. חלק מהמתכונים הם אדפטציות לאוכל שגדלתי עליו, כזה שאני מתגעגעת לחוויה ולזכרון שהוא יצר אצלי, וחלק מגיעים מתוך רצון לשמח. את עצמי ואת אחרים. כשאני רואה ירקות או פירות יפים בשוק או עוגה שמעלה לי חיוך ברשת אני יודעת שאני חייבת לרוץ למטבח. אני באמת מתרגשת מאוכל. מהחוויה שהוא מביא איתו לעולם. מהרגע הזה שיושבים ליד השולחן, או על הרצפה בסלון, ואוכלים ביחד. מהזכרון של הנוף המופלא שראיתי כשאכלתי עוגת בננות בניו-זילנד או גולאש אצל סבתא שלי אחרי הגן. קצת כמו מוזיקה, גם אוכל הוא דרך מופלאה לדבר עם אנשים שלא בהכרח מבינים את השפה שלך או לא גדלו על עולם ערכים זהה לשלך. הרגעים שאני מבינה את זה הם רגעים קסומים שאני מודה לאלוהים שהעביר אותי את המסע הזה.

כמה ניסיונות עוברים המתכונים

מלא! רוב האוכל שאני מכינה בכלל לא עולה לבלוג, גם אם יצאה לי תמונה מהממת של האוכל. אם זה לא מושלם זה לא עולה. אני לוקחת בחשבון שלאנשים בבית זה לא יצא 100% כמו שאני הכנתי ולכן חייבת שמלכתחילה זה יהיה מעולה. וחוץ מזה, אני בן אדם של קצוות. אין אצלי מילים כמו יצא בסדר או יצא סבבה, בשום תחום אגב. אם זה לא פרפקט אני פשוט אמשיך לנסות.

אחד הדברים שמקלים על העבודה זה שכמעט כל המתכונים שלי נשענים על מתכון בסיסי שאני עובדת לפיו שנים ואיתו אני משחקת. עוגת שוקולד בחושה למשל יכולה לככב בהמון וריאציות. היא יכולה להשתדרג בקרם חמאה, אפשר להוסיף לה פירות יער ואפשר להכין איתה גם קינוחי כוסות. כל מה שצריך זה להבין את ההגיון ולא לפחד לנסות. בכלל, המהות של הבלוג היא ללמד אנשים הגיון כדי שאחר כך הם יוכלו לשחק עם חומרי הגלם שיש להם בבית ויבינו איך לעבוד איתם. מצד שני, יש גם מתכונים שמעולם לא ניסיתי או שהכנתי אותם בעבר בלי שידעתי המון דברים שאני יודעת היום ולכן אני מכינה אותם שוב ושוב כדי להבין מה עובד הכי טוב. 

השבוע למשל הכנתי תפוחי אדמה מדורה בבית, זה מתכון שאני עובדת לפיו המון זמן אבל פתאום, קלטתי שמעולם לא בדקתי איזה זן של תפוח אדמה עובד הכי טוב ולכן לקחתי צעד אחורה וניסיתי כמה זנים, רק כדי לגלות שכבר שנים אני לא אופה עם הזן הכי מוצלח.ובכלל, אין יום שאני לא לומדת בו. שאני לא רוצה לשפר מתכון קיים. בתקופה האחרונה לדוגמה התחלתי לבשל המון עם סלרי ושורש פטרוזיליה, הם מחליפים בצורה מדויקת את הטעם של אבקת מרק ואני לא מבינה איך לא בישלתי איתם קודם. אז הנה גם טיפ על הדרך – כשאתם מתחילים לטגן בצל לתבשיל, כל תבשיל, תוסיפו גם 2-3 ענפי סלרי ו-1/2 שורש פטרוזיליה קלוף, קצוצים לקוביות קטנות. זה יוצא מושלם!

מה הדבר שאני לא יכולה בלעדיו במטבח

כף עץ. זה נשמע אולי קטן ומוזר אבל אין תבשיל, עוגה או מנה שאני לא משתמשת בכף עץ. אחרי שסבתא שלי נפטרה, לפני חודשיים, מצאתי אצלה אוסף של כפות מעץ, מגולפות ביד, שהיא השתמשה בהן כל הזמן. כמעט כל תמונה שלה בראש לי, עומדת במטבח, הייתה עם כף עץ. היום אני מבינה למה.

מתי הייתה נקודת המפנה שהבנת שהבלוג מצליח והיציאה שלך לעצמאות הוכיחה את עצמה

היה לי מזל גדול. באמת. למרות שהיו מאות בלוגים מסביב כשהקמתי את שלי, חלקם מאוד חזקים מבחינת הטראפיק, וחלקם הגדול גם בתחום שאני נכנסתי אליו (שהוא בישול ואפייה בגובה העיניים), הבלוג הפך די מהר לבית למאות אנשים ואחר כך לאלפים והיום מעל מיליון איש נכנסים אליו מדי חודש. אני לא מאמינה לפעמים שרק לפני שנתיים הוא עלה לאוויר.



נקודת המפנה הגיעה אחרי חודשיים, כשהעלתי מתכון ללחם טחינה שעד היום נכנסו אליו כמעט חצי מיליון אנשים. איך זה קרה? כמו הרבה דברים משילוב של ידע, התרגשות אמיתית וגם קצת תמימות.

זה התחיל כשבדקתי איזה מתכון היה הכי פופולרי בחיפושים בגוגל באותו חודש (בעולם) וגיליתי שבמקום הראשון כיכב לחם טחינה. זה כמובן סיקרן אותי ונכנסתי לכמה מתכונים כאלה בבלוגים בעולם. בכולם צולם לחם לבן, שדומה לספוג אנמי.

בתמימות והתרגשות העלתי את המידע הזה לקבוצת בלוגרים סגורה בפייסבוק ותהיתי בקול אם הם יודעים במה מדובר. במקביל ניסיתי להכין את הלחם בבית, שש פעמים באותו ערב! עד שיצא לחם שבאמת הצדיק את השם שלו. לחם.



כשיצאה השבת לא התאפקתי ולמרות ששבת הוא יום חלש בסושיאל החלטתי לעלות את המתכון לבלוג ולרשתות החברתיות, שאז היו קטנות מאוד, ותוך חצי שעה הבלוג נפל מעומס הכניסות ולא הצליח לתפקד כמו שצריך במשך שבועות.

באותו יום הבנתי שרק שילוב של מקצועיות וידע (לא הייתי מגיעה אליו לולא המחקר שאני עושה בכל חודש על גוגל וגם על פלטפורמות אחרות), ביחד עם התרגשות ותמימות טבעית שלא בהכרח לוקחות בחשבון נוסחאות ומאמרים על איך מתפעלים נכון סושיאל, הם דרך להצליח. כי לרוב הבטן והלב יודעים טוב יותר מה נכון.

מה הדבר הטוב ביותר שהעצמאות הביאה איתה

וואו. מלא. קודם כל היא שברה תקרת זכוכית, מושג שאני מתעבת. אין אצלי דבר כזה תקרת זכוכית, ובטח לא אחת כזאת שמישהו שם לי. אני תמיד ממליצה לאנשים שאני מייעצת להם, להפסיק להסתכל על התקרה הזאת ולקחת בחשבון שאולי הדרך קצת ארוכה אבל חייכם ללכת בה כדי להצליח. שחייבים ללמוד כל הזמן וגם לשכוח לפעמים מה לימדו אתכם כדי לעשות דברים יוצאי דופן. היא גם אפשרה לי לעשות מה שאני חושבת שנכון ולא מה שהבוס שלי חושב שנכון. היא אפשרה לי לטעות מלא אבל גם ללמוד המון. והיא בעיקר פתחה לי דלת ללב של אנשים, שזה הדבר שהכי ייחלתי לו. רציתי, ואני עדיין אני רוצה, להשפיע על אנשים כדי שהשהות שלנו כאן תהיה טובה, מכילה ומאושרת יותר. מצאתי את הדרך לעשות את זה דרך האוכל אבל האוכל הוא רק אמצעי בדרך.

אנחנו חיים בעידן שהכל חשוף ונגיש והתחושה שאת משדרת שהכל ידוע וכתוב – אבל איפה גבולות הגזרה שלך מבחינת חשיפה

מה שמדהים, שזה בדיוק הפוך. ככל שהרשתות החברתיות שלי גדלו ככה התכנסתי פנימה בנושאים האישיים שלי. אני בוחרת את החדירה לפרטיות שלי בצורה מאוד מושכלת ומציפה החוצה רק דברים שאני רוצה שידעו או כאלה שחשובים לי מבחינת המסר שהם מעבירים ואז אני מוותרת קצת על הפרטיות אבל התמורה של זה גדולה ושווה את זה.



ומצד שני, אני מודה שלמרות העובדה שאני חושבת שאני שמה גבולות, הרבה פעמים הם נפרצים ואני מוצאת את עצמי מספרת על משבר שאני עוברת או עברתי בעבר בלי שהתכוונתי להכנס לזה. כשאת מונעת בעיקר מהלב והבטן גם זה קורה, כי לא הכל שכלתני, ואני לוקחת את זה בחשבון כשאני עושה בדק בית ולא מתבאסת שסיפרתי. בסוף האנשים שעוקבים אחרי הם חלק מהחיים שלי וכשמבינים את זה מבינים גם שצריך לשתף אותם לא רק במתכון לפשטידת תירס.

קצת על חלומות

אני בן אדם של חלומות. אין יום שאני הולכת לישון בלי לפנטז מה אם… ובעיקר איך. אני רוצה להוציא ספר ומקווה לעשות את זה ממש בקרוב. אפילו פיניתי לזה סוף סוף זמן! אני חולמת על תוכנית טלוויזיה שהיא לא רק הכנה של מתכונים אלא משהו שלם יותר שמביא איתו ערכים נוספים פרט לאוכל. אני רוצה להוציא אנשים מהבית, מהמסכים, ולהפוך את הקהילה החברתית שנוצרה באינסטגרם למשהו מוחשי. ליצור מעטה מחבק לרגעי בדידות שיש לכולנו בשלב כזה או אחר. והכי? הכי אני חולמת שבכל שנייה ושנייה ההורים שלי יהיו גאים במה שאני עושה. שלמרות לא למדתי רפואה או משפטים כמו שהם רצו, הצלחתי לשנות משהו קטן בעולם הזה.

לנכסים הדיגיטלים היפים של רחלי 🙂

אינסטוש

פייסבוק

בלוגוש