תרבות של צריכה צורחת

״סיר לכל החיים״, כך אמרה לי אפרת וכך נולד הרעיון שלי לפוסט. בשיחה עם אפרת מ -“לה קרוזה"  (Le Creuset) השיחה גלשה גם לנושא החם של תרבות ״ההאטה״, מה אנחנו חושבות ומרגישות, איפה הוא פוגש אותנו ובכלל, על אמהות ועל סירים.  

החיים והתרבות  שלנו, נעים במסלול המהיר. תרבות הצריכה שלנו שממלאה את המקומות העצובים והשמחים שבלב. צרכנות אינסטנט, אני קוראת לה – זאת שגורמת לנו לרצות. לרצות בגדים, נעליים ,חפצים, מכוניות ומה לא. 

ההבנה שלי, אודות המקום של צרכנות לא נבונה ואף בזבנית, שינתה את צורתה –  ממחשבה למעשה – בפוסט על המייקאובר שעשיתי עם שולי בחדר השינה בבית שלי. שולי קבעה לפרויקט, תקציב של חמש מאות שקלים והתגובה הראשונה שלי הייתה –  ״לא נורא אם נעבור אותו״ (מיותר לציין – שולי לא נתנה לנו לעבור את התקציב ולו בשקל אחד ובצדק) שם החל “ליפול לי האסימון" לגבי צריכה על צורותיה – ומקומה בחיי לטוב ולרע. 

למען הסר ספק ולמען היושרה שלי, מיותר לציין , כי אני לא אפסיק לקנות, אני נהנית ואפילו מאוד,  מקניה ואין בכוונתי הכללית להפסיק לקנות ולצרוך, אבל הדברים שבחרתי לאמץ הם חפצים איכותיים שמסבים לי אושר. אני לומדת לבצע קנייה מועטה יותר אך איכותית. תאמינו לי, בפעם הראשונה שבישלתי בסיר החדש לי, גיליתי איכות מהי. 

סיפורו של סיר

הפוסט הזה הוא  סיפורו של סיר, סיר שישאר איתנו שנים רבות ויראה את הילד שלי גדל (טפו חמסה) ואת הילדים הבאים שיבואו (טפו חמסה) שילווה אותנו באירוח של משפחה, חברים, בארוחות ערב גדולות וקטנות. אני עוצרת לרגע ומדמיינת את הסיר הזה מלווה אותנו באירועי יום יום ובאירועים מיוחדים, אפילו הובטח לי שאם אדאג לו כיאות הסיר הזה יעבור הלאה לילדי שלי. בחיי, מי חשב שאפשר להתרגש ככה מסיר.

ההיגיון שמנחה אותי טוען – מעט אך איכותי, מבטיח שלא משנה מה רכשתי, הוא יישאר איתי לאורך זמן ולא אצטרך להיפרד ממנו בעונה הבאה או בילד הבא. מכאן החיבור עם לה קרוזה ושיתוף הפעולה – התאים לי, הוא הגיע בעיצומה של ההכרזה שלי (ביני לבין עצמי) על הדרך החדשה שבה אני הולכת  וגם המשפחה הגרעינית יחד איתי (ליאב,אם לא ידעת אז עכשיו אתה יודע..:)) 

עתידנו לאן

אז לאן אני והסיר צועדים הלאה? משום שכחלק ממבנה האישיות שלי אני טיפוס סקרן וחקרני, אני תמיד בעד לקרוא ולבדוק , כמו שהקריאה על תרבות ההאטה, מינימליזם ושיטת מארי קונדו ,שינו והעשירו דפוסי חשיבה קודמים – הבית שלנו בהחלט עבר שינוים בשנה האחרונה בגישה שלו לצרכנות, לאקולוגיה ובתפיסת הצריכה והשימוש שלנו בחפצים. באחד הפוסטים הראשונים שלי, כתבתי על אסתטיקה בבחירות שלי עבור יונתן – אני עדיין מאמינה גדולה בה, לכן ההחלטה על התנהלות, חינוך ולמידה של צרכנות נבונה זה משהו שאני מיישמת או לפחות משתדלת ליישם בבית בכלל ובכל הנוגע לקניות עבור יונתן, בפרט.

ממשיכה לקנות,(לא לדאוג..:))  משתדלת לקנות מדויק, יפה ואיכותי, כי לקנות עדיין משמח אותי  ואם מדובר במוצרים שהולכים איתנו שנים קדימה – זו בהחלט, זכייה כפולה.

עכשיו בחזרה לסיר היפה והחדש שלי 🙂 כשהסיר הגיע הביתה (ככה לבד.. צעד לו בכוחות עצמו..:) ערכתי לו היכרות עם הבית ודייריו. השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי (כלומר אותו) , בעודי חושבת על רעיונות עבור הפוסט ,(זה היה בקול רם אז ליאב ענה לי)  – ״לפני שיונתן נולד והפכתי לתלויה בבלוגים של בישול, בישלתי משלי? האם יש לי מתכונים שהם שלי? ״ החצי המנומנם שלי ענה, פוליטיקלי קורקט, שגם היום אני משנה מתכונים ומאלתרת אבל הזכיר לי את שלל המאכלים המוצלחים (בדרך כלל), שהיינו אוכלים לנו בשבתות – בדירה התל אביבית שלנו.

החלטתי לשחזר את אחד המתכונים האלמותיים שאכלנו בשבתות הזוגיות שלנו. אני קוראת למתכון הזה –  ״פריטטה – מה שיש במקרר (ובבית)״ 

אז מה היה לנו במקרר/בבית הפעם –

• שמן זרעי ענבים/שמן זית
• תרד
• כרובית שראתה ימים יפים יותר
• ביצים
• חלב/שמנת (מתוקה או לבישול)
• בצל
• תפוחי אדמה במצב טוב
• מלח/פלפל
• כורכום
• פפריקה מתוקה/מעושנת
• תערובת ונציה של איילת
• סיר/מחבת שאפשר גם להכניס לתנור, נגיד כמו הסיר המושלם החדש שלי.
• יכול לעבוד עם כל ירק אחר שיש במקרר * שדרוג טעים וכיפי – גבינת עיזים/גבינה צהובה/עגבניות מיובשות/ארטישוק מצנצנת

ולהכנה – נתחיל בלחמם את התנור ל-  200 מעלות. 

נוסיף שמן לסיר שלנו,  נקצוץ ונטגן את הבצל, במקביל את תפוחי האדמה נפרוס לפרוסות או נחתוך לקוביות ונשלח בקערה עם מים לכמה דקות, לריכוך במיקרו (הוספתי גם את פרחי כרובית). בזמן שהבצל מיטגן לו נוסיף את קוביות/פרוסות תפוחי האדמה, (גם בטטה יכולה לעבוד נפלא פה) הכרובית והתרד – נטגן הכל עוד כמה דקות. 

בקערה נפרדת נערבב לנו – ביצים (השתמשתי בחמש, זה מה שהיה לנו היה בבית), שמנת לבישול שעמדה להחזיר את נשמתה ושאריות של שמנת מתוקה מגנאש של עוגה (לרוב משתמשת בחלב עיזים או סויה כי זה מה שיש בבית), לבלילה אחת שאליה נוסיף את התבלינים, את הבלילה נשפוך מעל הירקות שלנו, ונדאג שהם מכוסים טוב, טוב בבלילה. 

כל היופי הזה נשאר קצת בסיר שלנו ( על אש נמוכה) עד שהבלילה מתייצבת קלות ועוברת חיש מהר לתנור, הפריטטה נשארת בתנור עד שהיא יציבה לחלוטין, מוציאים בזהירות ובתאבון:).