זה הפוסט שלקח לי הכי הרבה זמן לכתוב. אפרת, האפרת מ – אז מה את עושה כל היום אמנם הייתה חרוצה ממש, ואת הראיון איתה סיימנו לפני למעלה מחודש, אבל אני התעכבתי והתעכבתי מהסיבה הכי שוליית לכאורה.

על מה נתקעתי אתם שואלים? על בחירת מתכון. למה נתקעת שם אתם שואלים? כי היה חשוב לי לבחור מהבלוג שלה מתכון שעוד לא הכנתי אף פעם. למה זו בעיה אתם שואלים? כי חרשתי את הבלוג הזה לאורכו ולרוחבו, ולרוב כשהיא מעלה מתכון חדש אני ישר מכינה אותו, כולל את המתכונים מהספר המתוק (שנכתב יחד עם נטלי לוין שעתידה גם היא להתארח בבלוג) ואת הכתבות של אפרת בעיתון.

את הבלוג של אפרת אני אוהבת כבר שנים! עוד בזמנים שהאינסטגרם היה בחיתוליו ועוד חשבתי שזה לגיטימי לצלם בלילה עם אור צהוב מזעזע. כן כן, איילה של גילאי 20+ התחברה לצורת הכתיבה הקלילה ולעין האסתטית של המוכשרת מירושלים, ולשמחתי אני יכולה להעיד שהאישה שמאחורי המקלדת, המתכונים, הסרטונים והתמונות הכי יפות ומקוריות שיש היא נפלאה עוד יותר מהבלוג עצמו.

להכנה

חזרה לבחירת המתכון לפוסט. רוב המתכונים של אפרת הם אורחי קבע בביתנו (במיוחד הפסטו ברוקולי שאני מכינה על בסיס דו-שבועי), לכן היה חשוב לי להכין עכשיו משהו שפחות שגרתי פה.

בחרתי את תבשיל הירקות בקארי, וכמו בפוסט הקודם נקנו מצרכים, אבל כל פעם היה חסר משהו, נרקב משהו, לא היה זמן… עד שערב אחד, בהתאמה למזג האוויר הסגרירי, הוכן התבשיל הכי מנחם וכייפי לערבים הקרירים שהגיעו. אבל ללא מחשבה ויזואלית, השתמשתי בבצל סגול, מיקס אורז בר ועדשים שחורות. יצא מאוד טעים, אבל לא פוטוגני, והכתיבה נדחתה שוב.

בינתיים הייתה לי כרובית שהפכה לכרובית בתנור איזה ערב, עד שהגיע הצהריים המיוחל והיה צורך בתוספת, ובמקום להתעקש עם עצמי על הירקות בקארי נזכרתי שיש לאפרת מתכון קליל של כרובית מוקפצת. אז הכרובית (השלישית או הרביעית במספר מאז שהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה), הפכה לכרובית מוקפצת עם ירקות – מתכון זריז, בריא, והכי חשוב מינוס בוטנים, שהתאים לקהל הצעיר (השבוי כמו גם דעתן) שיש לי בבית.

כמובן שגם לאפרת חפרתי והיא הסכימה לענות על השאלון הידוע לשמצה שלי, כולל כמה שאלות נוספות (כי אחרי כל כך הרבה שנים ברור שיש לי מלא שאלות).

1. שאלת המאה, מה המתכון המהיר וסופר קל עליו את ממליצה לאם שוקעת (כזו שממש שוקעת)?
״חטיפי שיבולת שועל וחמאת בוטנים״.
2. מה הקומפורט פוד שלך, זה שעוזר בהכל?
״שוקולד, או ביום עם יותר משמעת עצמית קערית קטנה עם חמוציות ופקאנים״ (ואני אומרת, משמעת עצמית? שוקולד משמח אנשים).
3. איך את ממציאה מתכונים חדשים, וכמה טסטים זה לוקח עד שאת מוציאה את זה לכתב (למרות שבעידן הסטוריז הכל גלוי)
״אני קוראת המון מתכונים מספרים, מהרשת, מבלוגים אהובים. בסוף אני הולכת לירקן או לסופר וחומרי הגלם שאני פוגשת נותנים את ההכרעה הסופית. אני נכנסת למטבח ופשוט מתחילה לבשל או לאפות עם כל הרעיונות שהיו לי.״
4. מה הדבר שאת פשוט לא יכולה בלעדיו במטבח, ותמיד יש לך בבית? (חומר גלם או מכשיר)
״מכשירים שאני מאוד אוהבת במטבח זה המיקסר ומעבד המזון. הם כל כך יעילים וקשה לי לדמיין את החיים (ועוגות שמרים) בלעדיהם (הערת אגב: אפרת עזרה לי להתגבר על הפחד שלי משמרים!). אני גם מאוד אוהבת את מגרדת מיקרופליין שלי (אם אין לכם, תקנו מחר).״
5. מתי הייתה נקודת המפנה בה הבנת שהבלוג וכל העשייה סביבו הפכו לעיסוק המרכזי שלך?
״נקודת המפנה בחיי הבלוג הייתה לפני ארבע שנים כשהתחלתי לכתוב במקור ראשון את מדור האוכל השבועי. אז לראשונה נכנסתי לקצב עבודה מטורף של פיתוח, הכנה וצילום של שלושה מתכונים בשבוע. אומנם הבלוג קצת הוזנח, אבל העשייה שלי מאז בהילוך מאוד גבוה״.
6. אנחנו חיים בעידן בו הכל חשוף ונגיש, ואת משדרת את התחושה שהכל ידוע וכתוב, אבל איפה גבולות הגזרה שלך מבחינת חשיפה?
אני חושבת שאף פעם לא חשפתי יותר מדי מחיי האישיים, מלבד כל מני פרטים חיצוניים כמו עיר מגורים ומספר הילדים (וכמובן מה אני מכינה לאכול). באמת בעידן של הרשתות החברתיות נדמה לך שאתה מכיר ויודע הכל על מי שכותב, אבל אני לא יודעת באמת כמה זה כך. מי שקרא את כל מה שכתבתי בשבע השנים בהן הבלוג קיים בטח מכיר חלקים ממני, אבל אני לא חושבת שאני באמת דמות ״חשופה״.

עוקבים אחרי אפרת?

אינסטוש

בלוגוש

פייסוש