על פניו, מה לי ולכתיבה על הנקה? בתור מי שבימים אלה, מטופלת פוריות, הנקה רחוקה ממני אלפי שנות אור (הלוואי וזה יהיה נושא שיעסיק אותי בקרוב, טפו חמסה). אבל פוסט מרגש, שהעלתה שירן כדר מילר לאינסטגרם שלה, הציף את תחילת הדרך שלי כאם ושיתוף קטן בסטורי של כמה מילים, עורר תגובות ושיח עם מספר רב של נשים, שגרמו לאיילה של אז להרגיש קצת יותר טוב. להרגיש אמא קצת יותר טובה אז והיום. 

כשתינוק מגיע לאויר העולם הוא חשוף ופגיע לחלוטין, אבל כפי ששירי ה – verbalit, כתבה לי בצורה מדויקת ויפה, האם חשופה לא פחות, אנחנו מסתובבות בעולם כאילו אין עור שמגן עלינו מפני כלום. היא השתמשה באנלוגיה של חשופיות (אני בחרתי להגן עליכם מהאימג׳ הזה:)).

אחרי שתיקה מסוימת בכתיבה שלי, החלטתי שאין סיבה יותר טובה מהחיבוק החם שקיבלתי אתמול והתודות על השיח שנוצר בנושא. היום יותר קל לי יותר לכתוב עליו, מתוך מרחק השנים וכתזכורת לעצמי של היום לאם ולאישה שצמחתי להיות בזכות ולמרות.

קיסרי לא ידידותי

ביום שבו נקבע לנו סיור בחדר הלידה הטבעי של איכלוב קיבלתי טלפון שעלי לעבור ניתוח קיסרי. העובר היה במצג עכוז, לי יש מחיצה ברחם ואין מה לעשות. ביררנו בדקנו ובאמת לא היה מה לעשות.

 38+4 אנחנו עתידים לפגוש את יונתן. נקבע לי קיסרי ״ידידותי״ או כפי שהמרדים שזכיתי לראות כעבור שעות ועירוי נוזלים הרבה אחרי השעה שנקבעה, אמר: ״אין כזה דבר ידידותי, זה לפרסומת״. 

הניתוח (כן זה ניתוח) היה אחד הארועים הקשים שחוויתי ולא עיבדתי בחיי. הרגשתי חסרת אונים ולבד והנה גם זה עבר.  אחרי התאוששות קשה, עם תגובה מאוד לא טובה לחומר ההרדמה (הרדימו אותי והתעוררתי בחדר התאוששות בלי תינוק ולבד, השבעתי את החצי הרציני שלי, שלא משנה מה, הוא לא יעזוב את יונתן). למזלי נתנו לאמא שלי להכנס לחדר ההתאוששות ודברים התחילו להשתפר. חוץ מהגוף שלי, הגוף לא התאושש. המשכתי להחלש, לכאוב, להקיא ולא ייצרתי חלב והתינוק שלי לא כל כך רצה לינוק. 

כשסוף סוף הגעתי לחדר במחלקה, נגעו, צבטו והכאיבו לי שש יועצות הנקה שונות. הרופא רמז לוותר על עניין החלב כי אני קרובה לקבלת מנת דם ועל הגוף להתאושש, סירבתי.

שאבתי, שאבתי במחלקה ושאבתי בבית, החיים שלי הפכו סובבי שאיבה. לא אמהות חדשה, לא החלמה מניתוח, אלא –  שאיבות, צינוריות חסומות וסטריליזציה. 

[כמובן שאני מקצרת ולא נכנסת לפרטים, אבל החוויה הייתה, מתישה, כואבת ושוברת. כל מה שתכננתי ורציתי – לידה טבעית, אפס הפרדה,הנקה לא יצאו לפועל. החיים כמו החיים – ההורות כמו ההורות מגלגלים אותך ולך נותר רק לזרום]. 

שאבתי ושאבתי, עד שאחות מופלאה בטיפת חלב (יש גם כאלו מלאכיות) אמרה לי ילד שמח זה ילד שיש לו אמא בריאה ושמחה. 

סוף דבר

חשבתי איך אפשר לסיים את הפוסט, זה לא שהכל הסתדר ביום שלקחתי כדור ודחפתי כרוב לחזייה. החלב לאט לאט התייבש אבל הייתה לי עוד דרך ארוכה לעבור מול עצמי ומול הסביבה. כל שנותר לי לעשות הוא לקוות כל מי שילדה וסביבה יש נשים שמדברות רק על קקי, או ששואלות אם הילד שלה כבר התהפך או לאותן סבתות/דודות/זרים שחושבים שמותר להעיר לא משנה באיזה תחום, אל! נמצאות מולכן אמהות שרק נולדו, אולי בפעם הראשונה, השנייה או הרביעית. אבל אין לכם זכות להעיר, לשפוט או לבקר.