״את מכירה את איילת מהתבלינים של איילת?״ היא שאלה. עניתי שלא, שאולי השם מוכר אבל לא. ״תסתכלי קצת״, היא הוסיפה. ״נראה לי שהיא תתאים בול לבלוג״. 

אבל אני חשדנית, מתרגלת לאט לרעיון שקיימים שם בחוץ אנשים מופלאים שטרם הכרתי. פאסט פורוורד: קבלו מסקנה לחיים. החברה שסיפרתי פה עליה (היי אירה!) תמיד צודקת, וקיימים בעולם המון אנשים מופלאים שטרם פגשתי.

איילת נכנסה לחלוטין לרשימה הזו, וגם ללב ולקיבה (אני יודעת שזה נשמע קריפי, אבל לא זו הכוונה). איילת, ובעלה נסים (כן, ההוא מהתבלין ״הקציצות של נסים״:)), הם בעליה של חנות תבלינים אינטרנטית שהקימו יחד, והם מוכרים תבלינים שהם מכינים בעצמם, נטולי גלוטן ותוספים כלשהם. 

באתר המלא כל טוב שלהם יש גם ״מחברת מתכונים״ – עולם שלם של מתכונים שאני מודה שאת כולם מתחשק לי להכין, ובאופן כללי, הייתי שמחה לקפוץ ראש ולשחות בתערובות שלהם מרוב שהן נפלאות. 

כשחקרתי קצת וקראתי על איילת, מצאתי המון פרטי מידע קטנים שרק גרמו לי לשמוח על זה שגיליתי אותה ואת המתכונים שלה, לגלות את עולם התבלינים הזה, ובכלל להציץ למציאות שהיא בחרה ובוחרת לייצר עבור עצמה ומשפחתה. 

ההכנה

כמו בכל פעם אחרת בה אני מחליטה להכין מתכון, מרפי החליט להופיע (מזהים דפוס חוזר?), הילד היה חולה (כבר אמרתי ״דפוס חוזר״?), ימי השבוע התכווצו, והמתכון שבחרתי ושמחתי להכין כדי שיהיה לי אוכל לשאר ימי השבוע התמסמס. הבשר עבר למקפיא, הכוסברה החזירה את נשמתה לבורא, ותחתיות הארטישוק הממולאות בשר ברוטב לימוני התרחקו יותר ויותר.

עד שבוקר שישי אחד נשאלתי אם אני צריכה משהו מהסופר, והכוכבים הסתדרו ומצאו את דרכם חזרה. התוצאה הייתה טעימה מאוד עבורי, יונתן אכל את חלת הנזלת בדרך חזרה מהגן, אז הוא לא הצטרף לחגיגה, אבל אם יהיה לו מזל יישאר לו קצת למחר. 

ועכשיו לחלק המעניין באמת, הראיון עם איילת. כמו שאמרתי, באמת יש אנשים מופלאים שם בחוץ, והיא ללא ספק אחת מהן. 

1. שאלת המאה: מתכון מהיר וסופר קל לאם השוקעת (כזו שממש שוקעת).

הכי מהיר שלי זה חזה עוף עם תבלינים ושמן זית. אני חותכת לקוביות, זורקת איזו תערובת, שמן זית, טיפת דבש או מייפל, ומטגנת במחבת. הבא בתור זה אורז במיקרו: כוס אורז, שתי כוסות מים רותחים, שמן קוקוס או חמאה (אלוהים ישמור), ומלח. 13 דקות במיקרו ויש אורז. 

2. מה הקומפורט פוד שלך, זה שעוזר להכל?

שוקולד תמיד מסדר את העניינים, למרות שעם סיר קובה את קונה אותי לכל החיים.

3. איך את ממציאה מתכונים חדשים של תבלינים, ויודעת לאיזה מתכונים לשדך אותם?

את ההשראה שלי אני סופגת מבלוגים של אוכל, חוברות ישנות של ״על השולחן״, ספרי בישול, ושיתופית של לקוחות וחברים. מכל אלה אני יוצרת תערובות. 

לפעמים גם לקוח שולח לי תערובת, או שאני נתקלת בה באחד השווקים, או שייצרן התבלינים שלי נותן לי לנסות משהו. אז האסוציאציות שלי ממריאות ואני מתחילה להרגיש בטעמים ובמרקמים, להבין לאיזה חומרי גלם זה יתאים, לדמיין באיזה מנות התערובת תשתלב. אז אני מתחילה לשחק עם הטעמים, להוסיף, להוריד, לשנות, עד שאני מגיעה לתערובת שאני מרגישה שהיא בול. 

המתכונים זה מבחינתי סוג של ניסוי וטעייה. אני מנסה. יש בי משהו שיודע לחבר טעמים, גם כאלה שלא נראים רגילים. נגיד לחבר בטטה ללימון פרסי, או חלב קוקוס לשווארמה.

את ההשראה הגדולה ביותר אני מקבלת מהלקוחות שלי שמשתפים אותי במתכונים ובמנות שהם יצרו עם שילובים עליהם בכלל לא חשבתי. את השמות של התערובות אני בוחרת לי ההשראה שהן מעלות בי (מרקש, טאג׳ין, הציידים), או לפי אדם לו אני בוחרת להקדיש את התערובת, ואותו היא לרוב מאפיינת. 

4. מה הדבר שאת פשוט לא יכולה בלעדיו במטבח, ותמיד יש לך בבית (מוצר גלם או kitchen appliance)?

שמן זית וחמאה. הם הבסיס לטעם של כל מנה מבחינתי. ומדיח כלים.

5. מתי הייתה נקודת המפנה בה הבנת שאת משנה את התזונה שלך לפליאו, והאם כל המשפחה אוכלת פליאו?

לפני שש שנים. קראתי את הספר של דעאל שלו ״הסוד הקדמוני״, ומאז זה מבחינתי ״לפני״ ו״אחרי״. פתאום חלקי פאזל שהיו מפוזרים מבחינתי לכל עבר הסתדרו במקום אחד והכל התבהר. בעיקר התבהר שבניגוד למה שכולם חושבים (והפייסבוק מעצים את זה), פליאו זו דרך חיים ולא רק דרך תזונתית. כל הבחירה שלי, שלנו, בלהיות עצמאים, לעבוד מהבית, להקדיש יותר זמן למשפחה, לטיולים בטבע, לספורט, למנוחה. כל הדרך בה אנחנו מתנהלים בחיים נובעת מתוך תפישת העולם שגילינו עם הפליאו. יותר זמן משפחה. כמה שפחות מרדף אחר הבחוץ. הפסקות ומנוחות יזומות. ספורט קצר ואינטנסיבי. טיולים. אוכל אמיתי. זה הדגש מבחינתי. לאוכל אוכל אמיתי, לא מתועש, לא מעובד, לא עתיר חומרים משמרים וסוכרים.

הבנות אוכלות את מה שיש בבית. אני לא מגבילה אותן יותר מדי, אבל כן מדברת איתן על מה מחזק ומה מחליש אותנו. אני משתדלת מאוד שהן יאכלו את האוכל שהן אוהבות, ויחד עם זה שזה יהיה אוכל שאני יכולה לחיות איתו בשלום. בעיקר אני דוגלת בדוגמה אישית ומאמינה שלאט לאט זה יחלחל.  

למשל, הייתי נגד קורנפלקס, אבל כשגיליתי שהן הולכות לשכנים לקושש קורנפלקס, קניתי ודאגתי שיהיה בבית. לא הסוגים הממותקים ועתירי הצבעים והסוכרים, אבל קורנפלקס. אם הן רוצות, אז שיהיה להן נגיש, פה בבית. 

הדוגמה האישית מבחינתי משתקפת בעסק. אני לא אמכור משהו שלא נכנס למטבח הביתי שלי, והלקוחות שלי סומכים עליי בזה. 

6. אנחנו חיים כביכול בעידן בו הכל חשוף ונגיש, והתחושה שאת משדרת היא שהכל ידוע וכתוב, אבל איפה גבולות הגזרה שלך מבחינת חשיפה?

מצד אחד, יש אנשים שטוענים שאני חושפת יותר מדי. אני לא בהכרח מרגישה ככה. אני חושפת את מה שאני מאמינה שיכול לתת ערך לאנשים. אם אנשים קוראים אותי וזה נותן להם נקודת מבט חדשה, תקווה, תחושת נורמליות, או כל דבר כזה – אז השיתוף והחשיפה היו שווים.

מצד שני, בגלל שאני בעלת עסק אני כן מצנזרת (לפעמים עם דילמה פנימית לא פשוטה). אני לא אדבר על פוליטיקה. יש פוסטים שיש לי המון מה להגיד עליהם, בכל מני נושאים, ואני עוצרת את עצמי כי אני יודעת שאנשים מסתכלים עליי לא רק כעל אדם פרטי. לפעמים יש מקומות בהם אני רוצה לשתף ולפרוק מהתסכול היומיומי, אבל אני נמנעת, כי אני יודעת שלפעמים זה יכול להתפרש לא טוב, או שמישהו יעשה בזה שימוש לא נכון. 

עוקבים אחרי איילת וכל העבודה המעולה שהיא עושה במדיות?

אינסטוש

אתר

פייסוש