באופן מאוד מפתיע, או אולי לא כל כך מפתיע, הכרתי  את רומי דרך האינסטגרם. מחקרים מראים שצעירים כיום משתמשים באינסטגרם כמנוע חיפוש לכל דבר – לוקיישנים, האשטגים לדברים ספציפיים מבגדים ועד יעד לטיול. אני מרחיבה את ההנחה הזאת ומעבר לכל אלה, אני מוצאת לי באינסטגרם פלטפורמה נוספת ליצירת חיבורים לאנשים ובעיקר למזון:).

רומי מעלה סטוריז באינסטגרם – כאלה שגורמים לי לרצות להיצמד למסך ולהצטער שאין לי את היכולת להריח ולטעום את מה שהיא מעלה. בהחלט סימנתי לעצמי להגיע אליה לסדנה (היא מעבירה גם סדנאות בישול איטלקי), ברשימה של עשרת הדברים שאני רוצה לעשות עבור עצמי השנה. ובינתיים היה לי העונג לארח אותה במדור של שוקעת במטבח שהוא אחד האהובים עלי בבלוג, להכין מתכונים מהבלוג שלה ולאכול אותם, כמובן שהמתכונים עברו את ״מבחן היונתן״, הוא השתתף בהכנה וגם אכל בהנאה. 

ההכנה 

מודה, ממש פחדתי להכין ניוקי בעצמי. באופן כללי,  הכנת ניוקי משויכת אצלי לנושא של הכנת פסטה שנראה לי עניין ממש מסובך. אבל ,אחרי החוויה הזאת התחוורו לי שני דברים – רומי מפשטת את תהליך ההכנה שהופך להיות נהיר והגיוני (אפילו עבורי) ולהכין  ניוקי ריקוטה, זה ממש כיף אדיר.

 התכנון המקורי היה להכין בנוסף פואקצ׳ה בארזה ואפילו בושלו תפוחי האדמה (יש לי תמונות להוכיח זאת), לצורך העניין. אבל בחיים כמו בחיים, יונתן איבד סבלנות/היה רעב,  ולאותה ארוחת ערב הספקנו והסתפקנו, בניוקי ריקוטה הום מייד. את שלנו אכלנו עם חמאה ולימון (במתכון המקורי יש רוטב חלומי של פטריות), מפאת קוצר זמן ההכנה והלחץ של עולל רעב. 

רומי אפשרה לי לשאול אותה המון שאלות, עניינה אותי מאוד התקופה שלה באיטליה ואיך היא משפיעה כיום על העשייה שלה כעשייה (לא רק ברמת הבישול האיטלקי) מזמינה אתכם לקרוא את הראיון איתה ואחר כך להבין כמה היא נפלאה ,לסור ולמצוא אותה ברשתות החברתיות ולבוא אליה לסדנא או סתם להזמין אותה לבשל עבור אירוע (מי שעושה זאת אנא להזמין אותי לאירוע, תודה:)). 

1. מתכון מהיר כשאין זמן לכלום, אבל מחפשים ארוחה מזינה וזריזה?

הילדים שלי מתים על הניוקי ריקוטה שלי,  לוקח בדיוק 5 דקות להכין אותם, הם משתתפים בהכנה. יש בהם ריקוטה וקמח (מודה שאין לי בעיה עם פחמימות ריקות). לרוב הם אוכלים אותם עם שמן זית או רוטב פסטו – שזה גם חיובי בעיני, אם הם רוצים עם רוטב עגבניות אז בכלל.

2. איך את ממציאה מתכונים חדשים וכמה טסטים את עושה – עד שאת מעלה את זה לכתב (למרות שבעידן הסטורי הכל גלוי קצת לא?)

רוב המתכונים בבלוג שלי הם מתכונים איטלקים קלאסיים,  כך שלרוב זה לפי מצב רוח, ירקות עונתיים, או סתם געגוע למקום ואז לאוכל שלו – כל אלה, גורמים לי לנסות את המתכון.  לרוב הניסיונות לא ארוכים, כי המטבח האיטלקי באמת לא מסובך, זה הכל משחק של חומרי גלם טריים וטובים  עם הרבה אהבה.

3. מה הייתה נקודת המפנה שבה הבנת, כי הבלוג והעשייה שלך בתחום האוכל, תפס תאוצה וזה למעשה המקצוע הנוכחי שלך ?

למעשה, זה היה בשלב מוקדם מאוד, חזרתי לארץ מאיטליה בחודש שביעי להריוני עם הבכור שלי, עם מחשבות ללכת למשרד הביטחון, אבל לקחתי פאוזה קצרה (בכל זאת לחזור בהריון אחרי עשור בחו"ל,  מצריך לפעמים לחשב מסלול מחדש ). התחלתי לכתוב את הבלוג בחופשת הלידה שלי, סתם כי גם ככה בישלתי , אז חברה אמרה לי למה לא להעלות הכל לרשת, אחרי כמה חודשים שאלו אותי אם אני עושה גם סדנאות, עניתי שכן, והשאר היסטוריה. בגדול בתוכנית החומש שלי, לא חשבתי שזה הכיוון, האוכל היה רק לנפש. אבל החיים קורים לנו :).

4. מה הקומפורט פוד שלך?

פסטה. תמיד. וכל דבר עם תפוחי אדמה, למשל ניוקי. בימים ממש קשים גם נוטלה בכפית.

5. מה הדבר שאת פשוט לא יכולה בלעדיו במטבח ותמיד יש לך בבית (מוצר גלם  או kitchen appliance)?

פסטה. כן, למרות שאני מכינה פסטה טרייה למחייתי, לפעמים כשיש רוטב דומיננטי, הוא צריך כזאת פסטה אל דנטה אמיתית (זאת שבארץ אומרים שהיא לא מבושלת מספיק), זה גם האוכל הכי מנחם בעולם, וגם מרגיע געגוע כשהוא צץ.

6. ספרי קצת איך הנסיעה והחזרה לארץ שינו את התפיסה שלך לגבי אוכל?

וואו. המון! נסעתי לאיטליה כחיילת משוחררת בת עשרים, ממיינת אוכל בצלחת, לא אוכלת דגים, לא נוגעת בבשר טחון ועוד כל מיני שריטות, מצד שני הדבר הראשון שהיה לי חשוב ללמוד זה את כל שמות צורות הפסטה בתפריטים המקומיים… 

משהו בשווקים, בצבעים,  במוצרים הטריים, גרם לי לאט לאט להפתח לטעמים חדשים ופשוט התחלתי לטעום ה-כ-ל , עד שבסוף הגעתי לבית ספר לבישול – כדי גם ללמוד להכין את הכל. אני הדוגמא החיה, שלא צריך לשבת מגיל 5 ליד הכיריים של סבתא כדי לעסוק באוכל…

לנכסים הדיגטלים של רומי

אינסטוש

אתר

פייסבוק