עשרים וארבע שעות נטולות ילד במלון מפנק. מה אתם הייתם עושים?

שהתארחתי בבלוג של אורטל אקרמן נשאלתי מה הייתי עושה אם היו לי 24 שעות לבדי, נטולת יונתן. לשמחתי, גיליתי מלון מפנק בלב ליבו של הכרך העירוני האהוב עלי (רק לחופשות, כן?), ויצאתי לבדוק מה עושים בעשרים וארבע שעות נטולות ילד. אני רציתי שהן יהיו גם נטולות בן זוג, אבל הוא התעקש לבוא… למזלי האמת כי הוא סחב את כל התיקים והשקיות.

יצאנו לדרך אחרי שהסבתא האלופה של יונתן (הידועה גם כאמא שלי), הגיעה אלינו ל-24 שעות של בייביסיטר ואנחנו יצאנו לעשרים וארבע שעות של רווקות (סוג של, כי בכל זאת כבר זקנים וזה).

כמה מילים על המלון המפנק: אמג! מדובר במלון בוטיק מהסוג האהוב עלי, וסוג כזה של מלון יהיה תמיד הסגנון המועדף עלי לא משנה איפה אני נופשת בעולם (כזו אני, מטיילת בחן).

“שינקין הוטל“, (גילוי נאות, הייתי אורחת של המלון) שנפתח בשכונת לב תל אביב, שוכן במבנה משנות ה-80 שנבנה בסגנון הבאוהאוס. הוא שימש בעבר כקופת חולים ועמד כשנתיים עזוב ומוזנח. בתום שבעה חודשים של שיפוץ אינטנסיבי נפתח המקום החדש המשתרע על 1,150 מ"ר. הוא כולל 30 חדרי שינה בארבעה גדלים שונים. עיצובו קליל, מעודכן ומותאם לשכונת המגורים (מתוך כתבה על המלון מוואלה).

אבל יותר מהכל, כן אפילו יותר מכמה יפה ומפנק היה לנו, מדובר במלון הכי ידידותי וכייפי שהיינו בו. באמת שהרגשנו רצוים ובבית מהרגע הראשון שהגענו, ואפילו הזמינו אותנו לקפה אם נהיה באזור באחד מביקורנו הבאים בת״א.

אוקיי, אז סקרתי שעתיים – נשארו עוד עשרים ושתיים שעות של השהות שלנו בעיר שלא מפסיקה (היא לא מפסיקה אנחנו ניסינו לעמוד בקצב). אז מה עשינו? טיילנו לנו ברחוב שנקין, אכלנו מלא לאורך כל היום והלילה (מי אמר פורט סעיד בחצות? כן, היינו הכי זקנים שם, זה הרגיש מוזר, אבל אחרי חצי ליטר גולדסטר פחות), טיילנו רגלית כמו בימים הטובים שגרנו וחרשנו את ת״א לאורכה ורוחבה, ובעיקר ישנו שנת לילה מדהימה על מזרון סופר נוח.

ועכשיו יותר בפירוט:

את הבוקר התחלנו כשיצאנו לדרך ועשינו סיבוב בשוק הפשפשים. אנחנו ממש אוהבים את המקום ואין כמו להתחיל את יום הכיף שלנו שם.

עצרנו אצל הדס קולדוני שהיא חברה ומעצבת בגדים בחסד, אנחנו מכירות כבר שנים עוד מהמכירות החיפאיות שלה, וכמובן שביום כיף הייתי צריכה להיות לבושה בהתאם.

אח״כ קפיצה קטנה לסטודיו של גילי ועדי – הבעלים של מדוזה – כדי לאסוף תיק שהגרלתי בעמוד האינסטוש שלי (מה? לא ידעתם שהגרלתי תיק הורס של מדוזה, כנראה שאתם לא עוקבים אחרי…) אכלנו ושתינו קוקטיל בשאפה בר והמשכנו למלון!

אחרי שהתגברנו על ההלם הראשוני של כמה יפה ומזמין הוא – יצאנו לטייל בשנקין וקצת להרגיש כמו פעם, כשהיינו צעירים פוחזים כשגרנו בתל אביב והסתובבנו לנו סתם ככה כי אפשר. זו תחושה מאוד מוזרה להסתובב ללא מטרה באמצע היום. התחושה הזאת של חופש הייתה מאוד זרה לי, ואני חושבת שעד שהבנתי אותה כבר חזרנו הביתה.

נסענו לנחלת בנימין אכלנו לנו חומוס בגרגיר הזהב והיה לי מזל (התבטל במפתיע תור אצל מקעקע שרציתי), אז הספקתי אפילו לעשות קעקוע. את הערב סגרנו בפורט סעיד, מודה שכמעט נרדמתי על הבירה, היינו הכי סאחים זקנים שם, ניחא זקנה אבל סאחית (נשבר לי הלב). התגברתי על עצמי ממש מהר כשחזרנו למלון, לחדר המפנק ולמיטה בה אף עולל לא בעט לנו בפנים במהלך הלילה.

בבוקר קמנו לנו ביקיצה טבעית (השעון הפנימי שלנו מכווון לשש), שמנו פעמינו לקפה לוסיה (המלון נותן שובר לארוחת בוקר לבתי הקפה המפנקים בסביבה), לאחר מכן חזרנו למלון, נמרחנו עוד קצת ויצאנו לנו הביתה, למקום בו שוקעים בחן אבל תמיד שמחים שאתה חוזר.