שבת בבוקר. לקום ביקיצה טבעית. לבקש מהחצי האדיש שיביא סקונס מהבייקרי ואולי איזה קפה. לצאת לבראנץ׳ מפנק עם חברים. עד כאן דברים שעושים כשגרים בתל אביב, או לחלופין לפני שנולד לכם ילד (תשכחו מיקיצה טבעית). מגיל מסוים המשימה של שבת היא איך נבדר את הילד (אני מודה שאצלנו זה יותר הלחץ של החצי השני, אני מאמינה שיש ערך מוסף גם ב״סתם״ להיות בבית).

להעסיק ילד שמתקרב לשנתיים לאורך יום שלם זה באמת לא קל, וגיליתי שלמרות שקשה לי לצאת מהבית בשבת (אין לי כוח והכביסה קוראת לי), ממש כיף לי כשאנחנו יוצאים. זה אושר גדול בשביל כולנו לצבור חוויות יחד, או ליהנות כי יונתן נהנה.

אבל, ויש פה אבל גדול מאוד, כבר בעבר הצהרתי שאני לא מסוג ההורים שמסוגלים לקחת את הילד לג׳ימבורי. אין מה לעשות, ההיפוכונדריות שבי דומיננטית יותר מהאם המסורה שבי, ולכן תודה לאל שלילד יש אב מסור שפחות מפחד מחיידקים. כמו כן אני ממש מסתייגת ממקומות הומי אדם, וקשה לי ממש עם פינות ליטוף, לכן לוקח הרבה זמן ושיחות בשאלה מה אני מוכנה או לא מוכנה שנעשה הבוקר (כזו אני, טיפוס קליל וזורם).

ועכשיו, אחרי ההקדמה הקשוחה הזו, אני שמחה לפתוח פוסט ראשון בסדרה אפשרית, של המלצות שלי לתעסוקת ילדים בשבת ובכלל.

שמחבחווה

המקום הראשון, עליו כבר המלצתי בפוסט בו התארחתי אצל אורלי, הוא גינת משק הלברכט. זה מקום רחב ידיים ולא מרגישים שיש בו הרבה אנשים. הוא מוצף בעצי הדר מלאי פרי, פינות יצירה, אפיית פיתה בטאבון (הילדים מכינים לבד, בטח לבד!), דבוראי שמראה דבורים ומסביר (החצי השקול שלי ממש מפחד מדבורים ואפילו הוא חיבב אותן בסוף), ועוד.

יונתן נהנה בטירוף וסירב לעזוב, היינו שם עם חברים שאנחנו אוהבים ובאמת שהיה יום כיפי במיוחד. בטוח נחזור לעוד סיבוב. 

החיים שלנו תותים

קטיף תותים זה הספורט הלאומי של הורים וילדים בחופשים ובימי שבת. איך שנפתחה העונה, גם אנחנו לקחנו חלק בפעילות, כי בכל זאת אנחנו פטריוטים. המשמעות של פתיחת העונה אגב היא שבאים רק לאכול במקום ולא לוקחים הביתה, כך שראינו את הישראלי היפה טומן תותים בכיסים ובתיקים. הזדעזענו, הערנו, ואפילו זה לא פגע לנו בחוויה. 

קטיף התותים באגרונן היה כייפי מאוד, וכולנו נהננו. חוץ מהקטיף גם אכלנו, קפצנו בבוץ (חלקנו. לאם היה קשה, לילד היה כיף, והאב אמר לאם ללכת לשבת במקום אחר כי בוץ). 

הבה נצא לפיקניק

המלצה אחרונה לפוסט זה (יש לי עוד כמה, אבל זו הכי מתאימה לעונה), היא פשוט פיקניק. אנחנו ערכנו פיקניק בשמורה הלאומית בפלמחים (הוא היה ספונטני אז הבאנו חומוס מהדרך, המשקיעים יכולים ממש להתפרע ולהכין מראש).

היו מספיק גשמים השנה כדי שכרי הדשא יהיו מפנקים ויהיה אפשר לפרוס עליהם מחצלת, והיה מספיק חמים ונעים כדי לשבת ולאכול, לצפות בים, ואחר גם פשוט לנשום וליהנות מהביחד, מהים ומהשמש (יצא לי זן. תתמודדו).